הנה משימה ראויה לאופוזיציה פוליטית לוחמת ופטריוטית, משימה שאפשר לנסח ברוח ערכי תנועת העבודה של תקופת המנדט הבריטי: להילחם בממשלת נתניהו כאילו אין מלחמה נגד חרם ואנטישמיות, ולהילחם בחרם ובאנטישמיות כאילו אין ממשלת נתניהו.
תגובה מסוג אל"ף גורסת שישראל אשמה. שהחרם מוצדק. שהכיבוש הוא שורש הבעיה. שנתניהו אחראי למצבנו בקמפוס בלוס אנג'לס. ואשר על כן, לא רק שאין טעם להילחם בחרמות, צריך לעודד אותם. שהרי, ככל שיהיה רע יותר לישראל של נתניהו, כך יהיה טוב יותר לישראל העתידית, המדומיינת, של מישהו אחר.
התשובה היא משום שגם האופוזיציה גרה כאן. גם לה יש אחריות – ובמקרה הנוכחי, אולי בעיקר לה יש אחריות. לכן מוטב שתבקר את הממשלה ככל שנדרש על פעולותיה, אך תיזהר במסרים המזינים את תנועות החרם. שתעביר מסר חד־משמעי של הסתייגות מכל מה שמדיף ריח של עוינות מובנית לישראל. שתימנע משיתוף פעולה עם גופים שמעודדים במעשה או במחדל דה־לגיטימציה של ישראל. ואפילו – עד כדי כך – שתסייע לממשלה במלחמתה בתופעות המסוכנות הללו.
התרעות פיקוד העורף