מדוע יוזמת משאל העם על עתיד השטחים היא רעיון רע

מה יועיל משאל עם? עוד מערכת בחירות מורכבת, שונה ובלתי צפויה, שלאורכה אינספור נקודות חיכוך ושבר. משאל עם ייצור מחלוקת בנוגע לניסוח השאלה, זהות הממונים על המהלך, מועד קיום, כללי מימון התעמולה ועוד. קשה לחשוב על אלמנט חוקתי מסובך, מיותר ויקר כל כך.

אנשים נוהים אחרי הגישה העממית לכאורה. נשאל את העם לדעתו! כה פשוט, אלמנטרי. אבל לא שואלים את העם לדעתו על השבת, היעדר אפשרויות שימוש בתחבורה ציבורית בחגים. גם לא שואלים בנוגע לנסיגה מלבנון או מבצע לוחמה. לא שאלו את העם על גדר ההפרדה, השלמת גדר גבול מצרים, גירוש פליטים, הפרטת שירותי הרווחה או חיסול מדיניות הדיור הציבורי במדינה. לא שואלים על דבר.

והחלק הכי מקטב: את מי שואלים? חוק יסוד משאל עם לא חל על השטחים. אז כיצד ניתן לשאול את העם על שטחים שאינם בריבונות המדינה? כיוון שלא סופחו השטחים, חוק היסוד הוא פיסת נייר של לא־כלום, אלא אם מדובר על מזרח ירושלים או רמת הגולן (שם החילה ישראל את ריבונותה).

וזה המצב: לאזרחי המדינה אין סמכות לדון על גורלו של שטח שאינו בריבונות המדינה, ונבחרי המדינה לא מעוניינים לשמוע את דעתם של מרבית תושבי השטחים. המהלך הזה הוא רק תחילתם של ויכוחים ובעיות שיזרעו עוד נזק בתוך החברה הישראלית. אין מדובר במשאל עם, אלא בשסע עם.