בפתח ישיבת הממשלה ב־15 ביולי 2012 הפתיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, ודיבר לא על עניינים מדיניים, אלא דווקא על תחבורה. ליתר דיוק, על המסילה החדשה שנחנכה באותו יום בין תל אביב לבאר שבע. "שוחחתי הבוקר עם ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ'", סיפר נתניהו. "הוא היה מאוד־מאוד נרגש משום שעתה זה יהיה 55 דקות מבאר שבע לתל אביב. זו ירידה מ־76 דקות, ועוד נוריד את זה ל־45 דקות. זו מהפכה שתמיד חלמנו עליה, ואנחנו מבצעים אותה".
11 שנים מאוחר יותר המסילה החדשה כבר פחות נוצצת, והתקוות שתלו בה נכזבו. הנסיעה ממרכז תל אביב לבאר שבע אורכת בממוצע שעה ו־38 דקות. נוספו תחנות ביניים רבות, הרכבת המהירה הפכה לפרברית ובשעות מסוימות היא עמוסה מאוד. נתניהו הוא חסיד מובהק של רכבות, ואין לי ספק שכוונותיו היו טובות, אבל בהבטחות אין די. כדי לקדם חזון צריך תוכניות קונקרטיות, עם תכנון מפורט, תקציב חלוט וסנכרון בין־משרדי.
חיפשתי וחיפשתי בסיכום התקציבי העדכני בין משרד התחבורה למשרד האוצר מילה על הנגב ולא מצאתי. ליתר ביטחון לא הסתפקתי בדיווחים התקשורתיים, ועיינתי גם בהצעת התקציב, כפי שפרסם האוצר לשנים 2023־2024, וגם שם לא מצאתי התייחסות מקיפה למטרופולין באר שבע.
לעומת זאת, מצאתי הרבה מילים על אזורים אחרים ומקומות אחרים. המפתח להבנת הגישה הכללית הוא שקודם כל נענים ללחצים של המפלגות החרדיות והציונות הדתית, ואז מתפנים לליכוד. המסקנה העצובה היא שאילו לנגב הייתה מפלגה סקטוריאלית, היא יכולה הייתה להפעיל את כוחה והשפעתה ולתבוע תקציבים ותוכניות.
ולא שחסרות תוכניות. כבר עם ההחלטה להעביר את מחנות צה"ל לנגב, שחלקם כבר הוקמו (עיר הבה"דים ליד ירוחם), וחלקם בתהליך הקמה – קריית התקשוב (בפארק ההייטק בבאר שבע) וקריית המודיעין (בליקית־עומר), עלה הצורך הדחוף בפתרונות תחבורה מתקדמים. פתרונות שישנעו את עשרות אלפי החיילים, אנשי הקבע ועובדי החברות שיהיו חלק ממערכות ההפעלה והשירות לקריות השונות.
ככל שהפרויקטים קודמו, הצורך הזה נעשה דחוף יותר. למעשה, אחד המכשולים בהחלטה על בניית קריית המודיעין היה היעדר פתרונות תחבורתיים לאתר. במטרה לשכנע את הרמטכ"ל דאז רא"ל אביב כוכבי, שהתנגד למהלך, הוכנו ואף תוקצבו מספר תוכניות כדי לתת מענה לצורך בנגישות תחבורתית לקריה החדשה.
הרבה דיבורים, פחות מעשים
כל זה צריך להתחבר לפרויקט נוסף שנמצא עדיין בצנרת התכנון, והוא הקמת רכבת קלה בבאר שבע עצמה. רכבת שתחבר בין מוקדי התעסוקה, המסחר והשירותים בעיר ותגיע עד לקריית המודיעין של צה"ל באתר ליקית. תקציר היסטורי: התוכנית להקים רכבת קלה בבאר שבע נולדה לפני 25 שנה, במסגרת תוכנית המתאר החדשה דאז של העיר. התוכנית הזו לא יושמה מעולם ובמשך הזמן עלו וצצו תוכניות רבות אחרות, שחלקן נדחו בשל מה שהוגדר, בקוצר ראות מדהים, "היעדר כדאיות כלכלית".
רק באוגוסט 2020 שוב עלה נושא הקמת הרכבת הקלה בבאר שבע, כששרת התחבורה דאז והיום מירי רגב הודיעה שבכוונתה לקדם פתרון תחבורתי שיקל את מעבר קריית המודיעין של צה"ל לנגב. רגב הודיעה אז, תוך שהיא נענית לצורך שעלה מהשטח, כי מדובר על שילוב בין קו הרכבת הכבדה מתל אביב לבאר שבע, לבין קו רכבת קלה מבאר שבע לאתר ליקית הסמוך לעומר, שבו אמורה להיבנות קריית המודיעין.
שלוש שנים חלפו מאז אותה הודעה של שרת התחבורה ודבר לא התקדם. בינתיים בנייתה של קריית התקשוב הולכת ומסתיימת וגם זו של קריית המודיעין כבר יצאה לדרך. אכלוס הקריות צפוי ב־2024 וב־2026, בהתאמה, וכל עיכוב בפיתוח התשתית התחבורתית יגרום לכך שהקריות יתקשו לאכלס את עשרות אלפי החיילים והקצינים שאמורים להגיע לשעריהן.
חוזה בלתי כתוב
חשוב לזכור שלקריות הצבא החדשות, מעבר לתפקידן הצבאי, יש גם תפקיד כלכלי־חברתי עצום בפיתוח הנגב, והיעדר פתרונות תחבורתיים הולמים יפגע אף הוא בפיתוח הנגב. פרויקטים אלה אמורים לייצר עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים, לחזק את האקו־סיסטם הטכנולוגי המתפתח בנגב וליצור פעילות כלכלית בהיקף של 60 מיליארד שקל במשך 20 שנה.
טוב תעשה אפוא מירי רגב אם תתמסר לעבודה הקשה והמפרכת של עיצוב פתרונות תחבורתיים ותמלא אחר ההבטחות שלה ושל הליכוד לתושבי הנגב – מעוז הכוח של המפלגה ומעוז כוחה של מירי רגב בליכוד. האחריות מוטלת עליה להתעורר ולדאוג לכך שהתוכניות השונות לקידום רכבות כבדות וקלות, אל הנגב ובתוך הנגב, יתוקצבו וייצאו לדרך באמצעות מכרזים. ועוד לא הזכרנו את שלל הכבישים שיש לפתח, לשדרג ולסלול.
הנגב עומד היום בצומת קריטי שיקבע אם הוא יפרח וישגשג, או ידשדש במקום. הפרויקטים הענקיים עומדים בפני השלמת ביצוע, אבל בלי תשתית תחבורתית מתקדמת הם נדונים לכישלון. על רגב ויתר השרים לקחת דוגמה מבני גנץ, אשר בהיותו שר הביטחון הכריע לטובת העברת בסיסי המודיעין לנגב, חרף התנגדות עזה של צמרת הצבא שאליה הוא מקורב. הוא הבין את גודל השעה ועמד במבחן הכי חשוב לפוליטיקאי – להכריע לטובת האינטרס הציבורי הכללי ולא לטובת אינטרס כיתתי.
התנהלותה של הממשלה כולה בכל הקשור לפיתוח הנגב מעוררת שאלות. לנגב התנקזו מרבית הבטחות הבחירות האחרונות – הגברת המשילות, ביטחון אישי ופיתוח כלכלי. כל היעדים הללו רחוקים ממימוש. יאמר מי שיאמר כי הממשלה מכהנת רק ארבעה חודשים ומוקדם לשפוט. זה נכון, אבל גם לא רואים באופק שום כוונה, שום איתות על ביצוע, שום נכונות לקחת את הנושא ברצינות ולקדמו. להפך.
וזה לא רק הרכבות והכבישים. זה גם בית חולים נוסף בנגב, זה גם שדה תעופה משלים לנתב"ג וזה עוד ועוד פרויקטים רבים החיוניים לפיתוח האזור. בהקשר זה חובה להזכיר את החוזה הבלתי כתוב בין הליכוד לבוחרים בפריפריה. בתמורה לתמיכתם הם אמורים לקבל היענות למצוקות ולצרכים. בד בבד, מעבר לצד האידיאולוגי, מעבר למסורת ההצבעה, מעבר להזדהות עם הליכוד, קיים ועומד הצורך של תושבי הנגב בפיתוח ממשי של האזור.
תושבי הנגב ויתר ערי הפריפריה, שהודות לתמיכתם ולקולם קמה הממשלה הנוכחית, חוזרים ומבקשים לממש את ההבטחות ארוכות השנים, לרבות של הממשלה הנוכחית, לקידום ולפיתוח הנגב, בעיקר פרויקטים של תשתיות. ואם יורשה לי לדבר בשמם, אני מבקשת להודיע: סבלנותנו הולכת ופוקעת. לא נוסיף לסבול יותר דחיות והיעדר ביצוע. אנו מחכים לפירעון השטרות שפיזרה הממשלה ערב הבחירות. אנו נעקוב מקרוב אחר הביצוע של כל שר ושר, ונשקף לציבור את העשייה או את חוסר העשייה.
הכותבת היא יו"ר עמותת ישראל למען הנגב, שניהלה את המאבק להעברת יחידות המודיעין לנגב