מדינת ישראל נמצאת במאבק קשה מול טרור במספר רב של מאפיינים. אצטמצם בדיון הזה לשניים מהם. הראשון הוא הטרור בתוך יהודה ושומרון, ומהגדה לעבר שפלת החוף, הנגב והגליל. השני הוא הטרור שבתוך שטחי ישראל. הטרור מהסוג הראשון נוצר בעיקר מקרב האוכלוסייה הערבית שביו"ש ופוגע בעיקר באוכלוסייה היהודית שבין הים לירדן. הטרור מהסוג השני נוצר בקרב האוכלוסייה הערבית ופוגע באוכלוסייה היהודית בישראל, בעיקר בערים המעורבות, בנגב ובגליל ולעתים גם בערים הגדולות, כסיוע לטרור הפלסטיני.
כבר בשלב זה אני מציע להסיק כי לא ניתן לפצל את האחריות על הטיפול בסוגי הטרור בין גופי הלחימה בטרור הקיימים. חוק השב"כ מגדיר את ייעודו ומחזק בעיניי את הצורך לאחד את הלחימה בטרור לסוגיו בידי רשות אחת והיא השב"כ. לדעתי, קיימת אי־בהירות בהקשר לאחריות לגבי סיכול וטיפול בטרור מהסוגים שתיארתי.
באירועי הטרור בתל אביב, בשנה שעברה, בלט היעדר חלוקה ברורה של האחריות לטיפול בטרור, כאשר בתחילת כל אירוע הגיעו לאתר שר הביטחון, השר לביטחון הפנים, הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה ועוד. הסתכלתי ולא הבנתי מי האיש שאמור ליטול אחריות על התוצאות הקשות. בעקבות אירועי הטרור בתל אביב, בעקבות פעילות טרור של ערביי ישראל בעת מבצע שומר החומות, ובגין מצבי חוסר המשילות בנגב ובחבורות הפשע במגזר הערבי, עלו הצעות שונות
ההצעות כללו הקמת משמר לאומי, הגדלת המשטרה, חיזוק משמר הגבול ועוד. ייתכן שיש צורך בתוספת כוח אדם למשטרה ולצבא ואולי יש גם צורך להקים משמר לאומי – אך לא לצורך סיכול הטרור לסוגיו. אם תיפתח לפתע מלחמה שבה ישראל מותקפת על ידי שניים או שלושה צבאות ללא התרעה מוקדמת, כנראה שניפגע קשות, כי יחסי הכוחות יהיו לרעתנו (כפי שקרה במלחמת יום הכיפורים). מה שאמור לגשר על נחיתותנו המספרית הוא המודיעין, שכשל באותה מלחמה במתן המועד המדויק של פתיחת המלחמה ולגבי כוונת האויב.
הדיון לגבי יחסי הכוחות במלחמת טרור הוא שונה, אך גם דומה. המודיעין הטוב מגשר על יחסי כוחות וחוסך פריסה וכוחות. המודיעין הטקטי נותן לנלחם בטרור זמן, מיקום וכוונה. ככל שנילחם בפעיל טרור נגד ישראל קרוב יותר למקום יציאתו לפיגוע, נהיה זקוקים לפחות כוחות כדי לנטרלו. כפועל יוצא נזדקק לפריסה צרה יותר לצורך נטרולו.
התסריט האידיאלי ללוחם בטרור הוא כאשר הוא יודע את מקום יציאת הטרוריסט לביצוע ואת הזמן שבו הוא ישהה במיקום שבו הוא נמצא. במקרה כזה יידרש ללוחם בטרור צוות קטן שינוע לעבר המקום ויחסל את הטרוריסט. כאשר אין לך מודיעין והמפגע יצא לדרכו והוא נמצא כבר באזור הפיגוע המתוכנן, סיכויי הסיכול יורדים משמעותית. פריסת פעילות המניעה תהיה על פני כל מדינת ישראל ונדקק למיליוני חיילים שיהיו נוכחים בכל פינת רחוב – וגם אז הסיכוי לסיכול קטן ביותר.
ללא מודיעין, הטרור יכול לצוץ בכל רגע בכל שטחי מדינת ישראל ובזמן בלתי צפוי. גם אם נגייס משמר לאומי ונגדיל את הכוח, לא נשפר את יכולותינו מול טרור במאפיינים שציינתי. השב"כ אמור על פי חוק לסכל טרור מכל סוג שהוא. לא רק לספק מודיעין, אלא אף לסכל בכוח. לכן אני ממליץ, לפני כל בניית כוח אחר, לחזק את השב"כ בתקציבים לטכנולוגיה המתקדמת בעולם, להרחיב את מערך המודיעין שלו ואף להגדיל באורח משמעותי את הכוח הלוחם שלו. הן בהכפפה, בשלב ראשון, של כוחות קיימים והן בדרך של בניין כוח גדול בעל יכולות המתאימות ללחימה בטרור.
מודיעין איכותי וכוחות מיוחדים גדולים יוכלו לטפל בטרור ביהודה ושומרון, במחבלים מעזה ויו"ש, בפורעי החוק בנגב ובגליל, בעבריינים במגזר הערבי, בתושבים פורעי חוק בערים מעורבות ועוד. יש לתכלל באחריות השב"כ את הטיפול בכל סוגי הטרור.