הפשיעה במגזר הערבי ממשיכה להכות שורש, לגבות נפשות ולשבור שיאים. הרציחות יכולות להתרחש לאור יום ובתעוזה רבה במרכזי הערים והיישובים, שהרי הפשע כבר אינו נחלת הלילה ושעות החושך.
האדישות בחברה היהודית להרג בחברה הערבית מוכוונת מלמעלה | נדב תמיר
בשנה האחרונה אנו עדים לפשעים שמתרחשים בכל מקום – בתוך הבתים, בחצרות, בבתי הספר, בגני השעשועים ואפילו במסגדים הקדושים והיקרים ללבו של כל מוסלמי. הציווי "לא תרצח" נותר בגדר המלצה.
כל אזרח ערבי במדינת ישראל הינו מועמד פוטנציאלי להיות הנרצח הבא, כשבין הנרצחים הרבים (לא כולל פצועים, שלא מעט מהם עדיין מאושפזים) נמנים פעוטות, ילדים, מורים, מנהלי בתי ספר, בעלי תפקידים בכירים במדינה וברשויות, אקדמאים ורופאים. אנשים חפים מפשע שנקטלים לצד עבריינים ופורעי חוק.
זה זמן שבו האזרחים מפקפקים ביכולתה של מדינת ישראל ובכוחות הביטחון להגן ולשלוט. שיחת היום היא שהאירועים יצאו מכלל שליטה והמדינה, שנתפסה בעיני רבים ככל־יכולה, כבר לא מסוגלת לעשות זאת. הדעה הרווחת היום היא שגם המדינה מופתעת ומוכת הלם מקצב האירועים, מהיקפם, מעוצמתם ומעזות המצח של העבריינים.
לאורך שנים רבות, במיוחד מתחילת המילניום, זוכה המשטרה במגזר הערבי להכפשות ולגינויים חריפים מצד חברי הכנסת הערבים, שדרשו פעם אחר פעם לסלק אותה מהיישובים. הפוליטיקאים הללו כינו את המשטרה פולשת, אכזרית, מתעמרת ורודפת את הציבור הערבי. הם הגדילו לעשות כשלא היססו להצביע נגד פתיחת תחנות משטרה במגזר, ואף יצאו להפגין!
בצל כל האירועים ולמרות האווירה הטעונה, מופצים פרסומים הרסניים וארסיים שלפיהם השב"כ הוא שעומד מאחורי האירועים הקשים, וכי הדברים נעשים באישורו. זו נקודת שפל מוסרית שעלולה להיות הרת אסון ולהציב עוד טריז בין האזרחים הערבים לבין המדינה. האשמת השב"כ בנעשה היא זריית חול בעיני המגזר המוכה והמפוחד, ויש להעניש את מי שעומד מאחורי תעלול זה.
הציבור הערבי, שרובו המכריע רחוק מכל אלימות, ניצב מבולבל בין כל ההתרחשויות והפחדים ומתחיל לחפש ביטחון וכלי הגנה. ביטחון אפשר לנסות למצוא אצל גורמים לא רשמיים כאלה ואחרים, וכלי הגנה ניתן לרכוש בדרכים כאלה ואחרות.
מי שאשמים ברציחות והפשיעה הם העבריינים, אך מי שאחראית להכרזת מצב חירום וצריכה להיכנס בעובי הקורה היא מדינת ישראל, שחייבת להחזיר את הנוכחות והכבוד שלה ביד אחת, ובשנייה לטפל במגיפת הפשיעה.
והאזרח הערבי? הוא רק רוצה בחזרה את השקט והביטחון.
הכותב הוא איש חינוך, פעיל חברתי
ומחבר הספר ״ערבי בשביל ישראל״