תקיפות צה"ל את החמאס בעקבות פלישתו האכזרית לאחרונה לישראל ראוי שתבאנה למיטוט ארגון זה המעוניין בהשמדת ישראל. אך לאחר מיטוט זה, מה יהיה ברצועת עזה, מה ימנע את שיקום החמאס ברצועה והתקפותיו את ישראל כפי שקרה בעבר שוב ושוב? לשאלה זו, הנדונה כעת רבות בישראל ובעולם, מוצעת במאמר הנוכחי התשובה הבאה:
1. הכנסה לרצועה של כוח רב-לאומי, כפי הנראה ביחד עם צה"ל, שלזמן מוגבל ינהל את החיים ברצועה: לפני מספר ימים סיימו מומחי חטיבת התכנון במשרד החוץ הישראלי להכין נייר עמדה בנוגע לעתיד יחסי ישראל עם הפלסטינים. אחת ההמלצות שבנייר העמדה היא להכניס לרצועה כוח רב-לאומי שינהל את החיים ברצועה והעברה הדרגתית של השלטון ברצועה לרשות הפלסטינית כמייצגת לגיטימית של כל הפלסטינים שבשטחים. ייתכן ויהיה צורך בנוכחות מסוימת של צה"ל ברצועה במקביל לפעילות כוח רב-לאומי זה.
דיווח: ישראל תקפה את שדה התעופה בעיר חלב שבסוריה; הירי לכרמל - משטח עזה
"איראן מבינה שמספיקה טעות קטנה - ואנחנו במלחמת עולם שלישית"
2. בו-זמנית, ואולי כבר כעת – שחרור מרואן ברגותי מהכלא הישראלי וקיום בחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית (בהם ברגותי ייבחר), שכן העברת האחריות ברצועת עזה לרשות הפלסטינית לבטח לא תצליח כאשר מחמוד עבאס עומד בראש הרשות. עבאס הוא מנהיג חלש שרוב מכריע של הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה (80%) מעונין כי יחדל להיות נשיא הרשות (לפי סקר שנערך ביוני השנה על ידי המכון הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות, מכון מוערך מאוד בארץ ובעולם, וזאת בקרב מדגם מייצג של הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה).
לעומת זאת, ברגותי הוא המנהיג הפלסטיני הזוכה לתמיכה הרבה ביותר בקרב הפלסטינים. לפי אותו סקר, לגבי בחירות לנשיאות בשטחים הפלסטינים: בהתמודדות בין איסמעיל הניה מנהיג החמאס למחמוד עבאס ראש הפתח – הניה מקבל 56% ועבאס רק 33%, בעוד שבהתמודדות בין הניה לברגותי התמונה ככלל הפוכה – הניה מקבל רק 38% וברגותי 57%. מכאן, כי בבחירות לרשות הפלסטינית ברגותי, אם ישוחרר מהכלא, הוא יהיה זה שייבחר לנשיא.
בחירות כאלו סביר שתתקיימנה ממספר סיבות: היות ו-80% מהפלסטינים מעוניינים בהפסקת כהונת מחמוד עבאס; היות ומחמוד עבאס פחות יחשוש מבחירות כאשר ברגותי מתמודד בהן בהיות האחרון איש פתח (שאם לא כן, החמאס יזכה בבחירות); והיות וסביר כי מדינות ערב, ארה"ב והאיחוד האירופאי יתמכו וילחצו על קיום הבחירות (הן לנוכח האפשרות הסבירה כי בחירת ברגותי במהלך הבחירות תקדם את השלום באזור והן בשמם של עקרונות דמוקרטיה –היות והבחירות האחרונות ברשות הפלסטינית נערכו לפני כ-17 שנים).
3. העברה הדרגתית של האחריות על רצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית בראשות ברגותי לאחר התבססותו בראשות הרשות, העברת אחריות כזו היא בעלת הסיכויים הטובים ביותר להצליח במניעת שיקום צבאי והתבססות מחדש של החמאס ברצועה.
אגב אורחא, נייר העמדה של משרד החוץ גם ממליץ לחזור למו"מ לשלום בין הצדדים. ואכן, כהונת ברגותי כנשיא הרשות בהמשך גם תגביר מאוד את הסיכויים שהפלסטינים יקיימו מו"מ לשלום עם ישראל לשם סיום הסכסוך, וזאת היות וברגותי תומך במו"מ כזה. כידוע, קיום מו"מ כזה זוכה לתמיכת רוב הגורמים המרכזיים הרלבנטיים, לרבות ארה"ב, האיחוד האירופאי והליגה הערבית.
היחס של היהודים בישראל כלפי ברגותי – שמאז 2002 מרצה בישראל מאסר עולם בגין אחריותו למעשי טרור שהביאו להרג חמישה ישראלים – הוא לכן באופן מובן קשה ביותר. אבל, כנגד זה עומדים שיקולים כבדי המשקל הבאים, שבאופן מצטבר מכריעים לטובת שחרורו המוצע מהכלא:
א. מניעת שיקום ושליטת החמאס ברצועת עזה בתום הלחימה, והאפשרות להגעה להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים בראשות ברגותי – מימוש שתי אפשרויות אלו תחסוכנה את חייהם של מאות ואלפי אזרחי ישראל שחס וחלילה ימותו כאשר, אם החמאס ישוקם ברצועה ובהיעדר הסכם שלום, תמשכנה פעולות האיבה נגד ישראל. פלישת החמאס לאחרונה לישראל הבהירה את המחיר הכבד שישראל יכולה לשלם במאבק כזה מול החמאס.
ב. ברגותי הוא כאמור המנהיג שזוכה לתמיכה הרבה ביותר בקרב הפלסטינים.
ג. ברגותי אינו שולל את קיומה של מדינת ישראל ושואף להשמדתה (כמו החמאס), אלא כאיש פתח – תומך במו"מ עימה במטרה להגיע להסכם שלום על בסיס עקרון שתי המדינות.
ד. כמו שנאמר באופן כללי "מו"מ לשלום מנהלים עם אויבים, לא עם ידידים".
ה. ספציפית, ישראל חתמה על הסכמי שלום חלקיים, ובהמשך שתפה פעולה (לרבות נתניהו) עם יאסר ערפאת, שהיה אחראי לפעולות טרור שהביאו למותם של הרבה יותר ישראלים בהשוואה לברגותי.
ו. ברגותי כבר ישב 21 שנים בכלא בעקבות הרשעותיו הנדונות.
נתניהו לבטח לא יסכים לשחרור ברגותי, כי בכך הוא יחזק ביותר את הפתח ואת הרשות, ולכן את הסיכויים להגעה להסכם שלום עם הפלסטינים בראשות הפתח, הסכם שבמסגרתו ישראל תצטרך להחזיר את רוב שטחי הגדה המערבית. מאז חזרתו למשרד ראש הממשלה ב–2009 נתניהו פועל באופן עקבי לאי-מיטוט ולמעשה לחיזוק החמאס הקיצוני שברצועת עזה מצד אחד, להחלשת הרשות הפלסטינית המתונה שבראשות הפתח בגדה המערבית מצד שני; כמו גם לפילוג בין הפלסטינים שבין שני השטחים ובין שני המחנות, החמאס והפתח. כדברי נתניהו במרץ 2019 בישיבת סיעת הליכוד "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית [כמובן, באמצעות הסכם שלום עם הפתח – ר. נ. צ.] צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס... זה חלק מהמדיניות שלנו, לבדל את הפלסטינים בעזה מהפלסטינים ביהודה ושומרון".
מיני רבים, לכך התייחס גם, לאחר פלישת החמאס, האלוף במילואים גד שמני, מפקד אוגדת עזה לשעבר: "זו הייתה המדיניות של נתניהו מאז 2009, לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות, הוא ראה בחמאס בן ברית. פשוט עצרו אותנו במלחמה נגד חמאס. מאותו שלב הוא החל לטפח את חמאס כבן ברית, כי הוא האמין שהוא יכול לעשות ישות חמאסית בעזה ולספח את יהודה ושומרון. מה שקורה היום זו תוצאה של מדיניות קלוקלת, איוולת של נתניהו".
נתניהו פעל באופן זה כדי שהוא יוכל לטעון, שאין כל אפשרות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, וזאת לכאורה ממספר סיבות עיקריות:
כי החמאס חזק, זוכה לתמיכה רחבה בקרב הפלסטינים ומעונין בהשמדת ישראל, בעוד שפתח (והרשות הפלסטינית שהוא עומד בראשה) חלש ולא זוכה לתמיכה רחבה.
כי הפלסטינים מפולגים בין הגדה המערבית ורצועת עזה ובין החמאס לפתח, ולכן אין ישות מאוחדת אחת עימה אפשר להגיע להסכם שלום.
כי לפתח ולרשות אין כל השפעה על המתרחש ברצועת עזה.
כל הסיבות שלעיל אינן הסיבות האמיתיות והעיקריות לפעולותיו של נתניהו לחיזוק החמאס ולהחלשת הפתח והרשות (שפתח עומד בראשה). הסיבה העיקרית האמיתית לכך היא זו: במסגרת הסכם שלום – שכמובן אין כל אפשרות להגיע אליו עם החמאס אלא עקרונית רק עם הפתח – ישראל תצטרך לוותר על רוב הגדה המערבית ולפנות התנחלויות, ונתניהו אינו מעונין בכך. מאותה סיבה נתניהו גם לא מעונין בהתחזקות הפתח ברצועת עזה. בכל זאת תורם נתניהו לפגיעה קשה בישראל ובאזרחיה, וזאת תוך כדי הטעית הציבור שהוא לכאורה עושה כמיטב יכולתו נגד החמאס ולקידום השלום; בעוד שבפועל הוא ככלל פועל ההפך.
לסיכום, יש לשחרר את ברגותי מהכלא, לקיים בחירות ברשות הפלסטינית, ולאחר בחירת ברגותי לנשיא הרשות – להעביר לרשות את האחריות לגדה; כמו גם בהמשך לקיים עימה מו"מ לשלום. שחרור ברגותי יכול גם להתאים, בשינויים המחוייבים, לתרחישים שונים שיתרחשו באזורנו. לנוכח ההתנגדות הצפויה של נתניהו לשחרור ברגותי, מוצע כי החברה האזרחית בישראל, מפלגות אופוזיציה וכו' יפעלו בהקדם באופן נחרץ לקידום שחרורו של ברגותי.
דר' רפי נץ-צנגוט הינו איש מחקר בתחום של יישוב סכסוכים ככלל, והסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט.