יש בישראל מי שטוענים שההמשך של המלחמה בעזה חייב להיות הסדר עם הרשות הפלסטינית, קרי עם ראשי פת”ח של אבו מאזן. נכון, קיימים הבדלים גדולים בין פת”ח לחמאס. פת”ח היא תנועה פלסטינית לאומית חילונית בעוד שחמאס היא תנועה אסלאמית פונדמנטליסטית. פת”ח היא תנועה המכריזה על נכונותה לפשרות עם התנועה הציונית (בתנאים שלה, כמובן) בעוד שחמאס, כבר הבנו, מביטה על ישראל רק דרך כוונות הרובה. פת”ח מקובלת במדינות רבות בעולם בעוד שחמאס מוקצית ומנודה כשאר ארגוני הטרור. ובכל זאת בנושא אחד יש בין פת"ח ובין חמאס זהות מוחלטת - הרצון לראות את ישראל ריקה מאדם, תהא הדרך להשגת המטרה אשר תהא.
אחת המנטרות השגורות בפי תומכי הרשות הפלסטינית בישראל היא: ”אומנם פת”ח אינם אוהבי ישראל, ולמרות זאת יש לשאוף להסדר עמם בהפרדה מוחלטת”. האומנם? בתקופה שבה אמור לפעול התיאום הביטחוני, נהרגו 23 קצינים פלסטינים מדרגות סגן משנה ועד תת־אלוף בחילופי אש עם צה”ל ומג”ב. פת”ח פרסמה גילוי דעת בנושא, כינתה את אותם קצינים שהידים והקרינה לכבודם סרט וידיאו כאחרוני הגיבורים.
הנה שלושה מקרים לדוגמה: במאי 2022 נהרג לוחם הימ”מ רס”ב נועם רז ז”ל, בהיתקלות בג’נין. בידיעות שהתפרסמו נכתב שהייתה זו “היתקלות עם מחבלים”. המחבל שירה בו היה סגן אלוף בשם דאוד זוביידי מהרשות הפלסטינית, איש פת”ח שנהרג מהירי הישראלי.
בספטמבר 2022 ירה איש המנגנון הפלסטיני סגן עבד אל רחמאן ברס”ן בר פלאח ז”ל מחטיבת הנח”ל בתקרית אש בצומת ג’למה. ב־11 באפריל 2023 כוח של הרשות בראשות בריגדיר (תת־אלוף) סעוד אל־טיטי היה מעורב בחילופי אש עם חיילי צה”ל במחנה הפליטים בלאטה ליד שכם, במהלכם נהרג אל־טיטי.
למי שעדיין מבקש “לבנות” עתיד משותף עם אנשי פת”ח, אזכיר כי היו בעבר מקרי רצח של יהודים שלא נפלו בחומרתם מאלה של חמאס. 11 מחבלי פת”ח מבית מדרשו של אבו ג’יהאד שחטפו את “אוטובוס הדמים” במרץ 78’ ביצעו פשעי מלחמה שאינם פחותים מאלה של חמאס. המחבלת דלאל מוגרבי ירתה בראשיהם של ילדים ופצועים שדיממו. ארבעת המחבלים אזרחי ישראל שרצחו את חיילי צה”ל בליל הקלשונים (פברואר 92’) בהכוונה פלסטינית קבעו שיאים חדשים באכזריות ורוע. הלינץ’ ברמאללה (אוקטובר 2000) ייזכר כפשע מזוויע לדיראון עולם. כך גם רצח רויטל, מתן ונועם אוחיון שנרצחו במיטותיהם בקיבוץ מצר (נובמבר 2002).
הנכונות לבצע פשעי מלחמה כלפי ישראלים קיימת אצל פת”ח בדיוק כמו אצל חמאס. גם לפת”ח יש כלי נשק וגם הם מאורגנים בהיררכיה צבאית. הכל עניין של הזדמנות. לכן מי שמבקש לכונן הסדר עם פת”ח, שייקח בחשבון שההתפרצות החייתית של ה־7 באוקטובר עלולה להפוך מודל לחיקוי, ואני מציע להיזהר, הן בדברים ובעיקר במעשים.
הכותב הוא מרצה באקדמית גליל מערבי, חוקר החברה הפלסטינית, בעבר מושל ג'נין, מושל בית לחם, מושל צור וראש מנגנון התיאום עם הרשות הפלסטינית בתקופת אוסלו