עם כל יום שחולף, התחושה שחסר לנו זמן רק מתעצמת. האינסטינקט הראשוני ברור - הדרך להרוויח זמן היא להביא עוד הישגים בשדה הקרב. להראות שאנחנו יכולים לטבעת האש שהאירנאים מנסים ללפף סביב צווארנו, שלא יעלה בידיהם לחנוק אותנו באמצעות שלוחיהם חמאס וחיזבאללה.
אבל מלבד הטבעת מטהרן, יש טבעת אחרת שמאיימת לסגור עלינו, ופה דווקא מדובר בבנות בריתנו בקהילה הבינלאומית. אותו ציר של דמוקרטיות ליברליות מערביות, שבשבועות הראשונים למלחמה עמד לצידנו בלי להתבלבל, עם בהירות מוסרית יוצאת דופן. הציר הזה מתחיל להתערער, וכשהסדקים מופיעים דווקא אצל אותם מנהיגים שרק לפני כמה שבועות הגיעו בגופם לתמוך בישראל בעיצומה של המערכה, זה אומר שהזמן אוזל, ובמהירות.
יותר מהכל, מה שהכי מדאיג זו הכתף הקרה מהאמריקאים. והתחושה החזקה שמדובר ברמז לבאות. המגמה בקרב בנות בריתנו ברורה. מה שאומר שמבחינת ישראל החמצן בחדר הולך ואוזל.
המהלכים הצבאיים המבריקים, גבורתם מעוררת ההשראה של לוחמינו בעזה, ואפילו הראיות על השימוש של חמאס במתקנים רפואיים למטרות צבאיות באופן שמפר את הדין הבינלאומי ומנוגד לערכי מוסר בסיסיים לא עושים את העבודה. כדי לקנות עוד זמן, אין מנוס מלנסות משהו חדש. ואם לשפוט על פי המהלכים האחרונים בזירה הפוליטית, מדובר בראש ממשלה חדש.
אבל איך זה יעזור? למה שהדמוקרטיות המערביות, בנות הברית שלנו, ייתנו לנו אז עוד זמן? התשובה פשוטה. מהלך פוליטי של החלפת ראש ממשלה, דווקא בעיצומם של הקרבות, ישדר לעולם מסר ברור. ראשית מהלך כזה יראה שהדמוקרטיה הישראלית חיה ובועטת. היא מסוגלת לייצר תחלופה גם בעמדת הכוח הבכירה ביותר.
זו תחלופה שהיא לא רק הוכחה לחיוניותה של הדמוקרטיה הישראלית, יש בה גם הבטחה. הבטחה למנהיגות חדשה ולדרך חדשה. והבטחה שלצידה גם ציפייה חד משמעית שלראש הממשלה החדש יינתן הקרדיט הדרוש להוביל את ישראל במאבק המוצדק מאין כמותו שבעיצומו אנחנו נמצאים. תחלופה שכזו תשדר לבנות הברית שלנו שאנחנו מתנהלים על פי הנורמות הנהוגות במערב, שיש למערכת הפוליטית הישראלית את היכולת להעניש את מי שנכשל כישלון חרוץ ושאנחנו מוכנים ומזומנים לצאת לדרך חדשה, ומייד.
ישראל הולכת ונתפסת בעולם כמדינה שמוסדות הדמוקרטיה שלה בהתפרקות. בנוסף לכך, המהלכים האחרונים של ישראל בזירה העולמית מכרסמים בלגיטימציה הבינלאומית שלנו באופן שמעמיד בסכנה אמיתית את ביטחון מדינת ישראל.
הטעויות האלה מצטרפות לשגיאות חמורות בניהול מדיניות החוץ שלנו בשנים האחרונות. בזירה האמריקאית ויתרנו על מקומנו בקונצנזוס והפכנו לסוגיה מפלגתית, ואז גם הלכנו על המפלגה הלא נכונה. בזירה העולמית נכנסנו להרפתקאות אומללות עם גורמים מפוקפקים כמו ויקטור אורבן ההונגרי. תחלופה תראה את ההפך. ברמה הפנימית, היא תראה שהדמוקרטיה הישראלית בריאה ושלמה. וברמה הבינלאומית, היא תיתן לנו את הקרדיט שאנחנו כל כך זקוקים לו.
בליכוד יש חברים בעלי עבר ביטחוני ומדיני עשיר שיכולים לכהן בראשות ממשלת אחדות במתכונת חרום. בייחוד אם הממשלה הזו זוכה לקרדיט מחודש מבנות הברית שלנו בעקבות מהלך של אי אמון קונסטרוקטיבי. קרדיט כזה ייקנה למדינת ישראל את הזמן שאנחנו צריכים כדי להשלים את המלאכה.
הוא יאפשר לנו לעמוד במשימה של להביא את החטופים הביתה. והוא ייתן בידינו את השהות לסיים את המערכה כשידינו על העליונה, כשאנחנו שומרים על עולם הערכים הישראלי, היהודי והדמוקרטי שלנו, וכל זאת תוך כדי שחברינו בעולם ממשיכים לעמוד לצידנו.
התרעות פיקוד העורף