דאגלס אדמס כתב בספרו "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי": ”אם זה נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, עלינו להניח שלכל הפחות ישנה אפשרות שיש בידינו עוף מים ממשפחת הברווזיים".
הגרעינים המשימתיים-תורניים לא צריכים להתחנן על תקצוב | דעה
שש אחרי המלחמה: חמישה אתגרים מרכזיים לישראל | פרשנות
משפט זה מתאר במדויק את מדיניות ראש הממשלה כלפי חמאס מאז עלייתו לשלטון. מסתבר שאם ראש ממשלה מאפשר לאויב מר ורצחני לקבל מזוודות כסף מקטאר, בסופו של יום הכסף יופנה לרכישת אמצעי לחימה מודרניים ועל כן אל תופתע אם נשק זה יופנה בסופו של יום נגדך ויסב לך אבידות כבדות.
זאת ועוד, אם כדי לנצח בבחירות מועמד לראשות ממשלה טוען לפני הבחירות שיקיים הסכם מדיני (אוסלו) מסוים שאותו החשיב לאסון, תמוה, לכל הפחות, שאותו אחד מאשים את קודמיו במה שהוא מכנה לאחר 30 שנים כתוצאות הנוראיות של ההסכם שהוא לא פעל לביטולו, ואפילו הרעיף עליו שבחים בתקופות שונות של כהונתו.
וגם זה קשור למשל הברווז: אם חבר כנסת ושר מצביע במליאת הכנסת יותר מפעם אחת בעד מהלך מדיני (ההתנתקות), אל יופתע ויאשים את יריביו במה שבדיעבד הוא מכנה כתוצאותיו ההרסניות של מהלך זה.
ועוד אמיתה פשוטה: אם ביסוד מדיניותו של ראש הממשלה עומד הרעיון לחזק אויב רצחני עם טירוף בעיניים (חמאס) על פני יריבו הפרגמטיסט (הפת”ח, שאומנם גם הוא אינו חובב ציון), אל יהא כפלא בעיניך שאותו גורם שהחלטת לחזק אכן יתחזק, יעיף מהגגות את יריביו וינצל חג קדוש של בני עמך כדי לטבוח באזרחים שלווים.
ואחרון אחרון לא חביב: אם מורכבת קואליציה עם מפלגות משיחיות שמבחינתן “ישראל בטח בשם” היא תוכנית פעולה שתספק ביטחון לאזרחי המדינה ועדיפה על לוחמי צה”ל (טייסים, טנקיסטים ולוחמי חי”ר מיחידות המחץ) שחטאם הגדול הוא התנגדות למדיניות הממשלה, ועל אספקת חימוש שוטף מארצות הברית, וכאשר את מרב תשומת הלב יקדיש ראש הממשלה להפיכה משטרית ויתנהל כאילו הוא ראש ממשלת שווייץ, ויתעלם, לכאורה, מאזהרות ראשי מערכת הביטחון לגבי הסכנות הנוראיות של העיסוק בטפל במקום בעיקר, אין להתפלא על התוצאות הנוראיות של מדיניות זו.
והערה מסכמת אחת: אם ראש הממשלה מתקשה לבטא את צמד המילים “אני אחראי”, שלא יתפלא שרוב הציבור בישראל יקבל דבריו כפשוטם ויראה בו ראש ממשלה לא אחראי שאינו ראוי להמשיך בתפקידו.