מוסכם כמעט על הכל שרבים מראשי הצבא, ואף קצינים זוטרים יותר, כמו גם בכירים בשב"כ, צריכים לתת את הדין לאחר המלחמה בגין כישלונם המודיעיני והמבצעי, שהמיט עלינו את אסון 7 באוקטובר.

כהן מודה: "לממשלה יש אחריות, צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית"
אין צורך בהקמת ועדת חקירה: ברור לחלוטין מי האחראי | דעה

אין זה נכון להעניש מפקדים שנחלו מפלה בשדה הקרב. אין כישלונם של אנשי זרועות הביטחון, שהוליד את האסון שונה באופן עקרוני מכל כישלון במערכה צבאית. הם לא כשלו בגין מניעים זרים, אלא בקריאת הקרב, ובהישגיהם העכשוויים הם מכפרים על שגיאותיהם ואף מוכיחים שהם ראויים להשתתף במלאכת שיקום הצבא.

אנשי זרועות הביטחון, כחלק מהדרג המנהלי, לומדים מקצוע צבאי־ביטחוני, כמו כל מקצוע אחר, במסגרת חלוקת העבודה הכללית, והם מבקשים לבצעו בצורה הטובה ביותר, בהתאם לייעודם המקצועי - הבטחת ביטחון המדינה. הדרג הפוליטי, לעומת זאת, מקורו החברתי אחר - המאבק על שליטה ועוצמה, ששתי צורותיה הראשיות הן כוח כלכלי ושלטון פוליטי. כאן, כפי שמראה מקיאוולי, רבות האכזריות, הציניות, המניפולציה ואף הקונספירציה. גם המנהל נתון למניפולציה.

אחד ממאפייני המדינה המודרנית הוא התפתחותה של הפרדה חדה (משפטית ועניינית) בין הדרג המנהלי לדרג הפוליטי. ככל שהמדינה דמוקרטית יותר, כן הופך הדרג המנהלי למקצועי יותר ואף מכיר ומבין פחות את מעשי הדרג הפוליטי. למעשה, כפוי במדינה הדמוקרטית המודרנית עיוורון פוליטי לדרג המנהלי־ביטחוני.

יש כמובן חריגים, כמו איש צבא שזכה להימצא, מתוקף תפקידו, בקשר עם איש פוליטי בכיר, למשל כמזכיר צבאי של ראש הממשלה, שגם נתן בו אמון מלא. מרבית אנשי הביטחון בדימוס הנכנסים לפוליטיקה, אף רמטכ"לים לשעבר, מתחילים להבין פוליטיקה ברמה גבוהה באמת, רק כשהם נמצאים כבר עמוק במערכת הפוליטית, ולעתים קרובות קורה הדבר מאוחר מדי.

כפי שמקיאוולי מראה, היו שליטים פוליטיים, בעיקר כאלה המבקשים לבנות חברה רעה, שהיו מעוניינים בסכסוך עם שכניהם. כך הוא מדבר על "נסיכים שהקימו בכוונה אויבים על עצמם ופרנסו את איבתם". יתרה מזאת, הוא אף מדבר, לדוגמה, על זמנים בצרפת שבהם שום אויב של צרפת לא היסס להתקיף אותה, "משום שתמיד נמצא דוכס כלשהו... שנכון היה לתת לו לעבור בארצו ולהעניק לו מחסה".

ואשר לנתניהו, במסגרת המאבקים על השלטון בישראל ובעולם הוא בחר להתחבר, באופן גלוי או סמוי, עם הכוחות המבקשים לבנות חברה רעה – לצמצם במדינותיהם את הדמוקרטיה ואת מדינת הרווחה, שהינה בסיס הדמוקרטיה המודרנית. מכאן נובעים כל מעשיו המדיניים־ביטחוניים.

כך הוא אפשר את חיזוקו של חמאס בשלל דרכים, פיננסית וצבאית. הוא לא עשה זאת באמת כדי למנוע מדינה פלסטינית ביו"ש. הרי החלשת הרשות הפלסטינית על ידו הביאה לחיזוק חמאס גם בגדה, דבר המגביר את הסיכון שתקום שם חמסטאן שנייה, שבלבה נמצאים יישובים יהודיים. זהו מתכון לשפיכות דמים מתמדת.

נתניהו חיזק את חמאס כדי שנימצא בסכסוך מתמיד עמו, וסכסוך זה כולל ירי תקופתי של טילים ורקטות על יישובי ישראל. לראשי זרועות הביטחון הוא מכר תפיסות, או חיזק אצלם עמדות נאיביות, כגון "ניהול הסכסוך", "הכלה", "חמאס מורתע" או "חמאס חפץ בשקט ושגשוג כלכלי". אין זה ראוי להענישם על כך שהולכו שולל.

איננו יודעים עדיין בדיוק מה ידע נתניהו בשבועות ובימים שקדמו למתקפת הפתע, בעיקר איזה מידע נמנע בכל דרך מלקבל, כדי שלא ייאלץ לעשות מעשה לקידום ההתקפה המשמשת ובאה. מעשיו אלה די בהם כדי להביא לפיטוריו המיידיים. ולסיכום, כדי שנקטין באופן מרבי את האפשרות שנופתע שוב, עלינו לתקן הרבה יותר את הפוליטיקה מאשר את זרועות הביטחון.

הכותב מלמד פילוסופיה מדינית ומשפט חוקתי בתוכנית לביטחון לאומי בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה