את השבוע האחרון ביליתי בדאבוס, בהרים המושלגים היפהפיים של שוויץ, בכינוס מנהיגי העולם בפורום הכלכלי העולמי. דאבוס הוא אולי המקום הכי רחוק ממני באופן כללי, ובטח עכשיו, כשמחשבותיי כל הזמן נודדות אל המנהרה בעזה שם מוחזק אבא שלי, חיים פרי, כבר 107 ימים.
כן, אותה מנהרה שראיתם בהצהרה של דובר צה״ל השבוע, היא המנהרה שבה אבא שלי הוחזק. ומי יודע איפה הוא עכשיו.
בישראל מגיבים לדיווחים על עסקה: "זו ההצעה בה נוכל לשחרר חטופים"
100 ימים בשבי החמאס בעזה: הפנים והשמות של החטופים
חוויה מוזרה לעמוד בדאבוס מול מנהיגי העולם החופשי ולספר על אבא שלי, על ניר עוז הקיבוץ שבו גדלתי. קיבוץ שאף אחד בארץ לא הצליח להגיד נכון את שמו, עד שהפך בשביעי לאוקטובר למוקד של טבח. חוויה מוזרה לעמוד מול מנהיגי העולם החופשי, לראות דמעות בעיניהם ולבקש - תחשבו שזה היה אבא שלכם, תחשבו שזאת הייתה הבת שלכם ותעשו בדיוק מה שהייתם עושים אם הייתם במקומי.
בדאבוס פגשנו את מנהיגי העולם החופשי, נסענו להסביר, ולגייס תמיכה, ממש כמו שמבקשים מאיתנו תמיד השרים וראש הממשלה. ושם בפגישות, בין השורות וגם על השולחן שמענו אמירה מטרידה. שמענו שיש מתווה על השולחן, ושזה בידי הממשלה שלנו לקדם אותו.
אני לא דיפלומטית, לא מומחית לצבא או לגיאופוליטיקה. אני בסך הכל אזרחית שחיה ועובדת פה, אמא שמגדלת פה ילדים. ויום אחד אבא שלה נחטף מהבית.
אני לא יכולה להגיד לממשלה שלי אם לקבל את מתווה 90 הימים, או להציע אחר. אני כן יכולה להגיד - קבלו החלטה לתעדף אל החזרת החטופים, ועשו זאת עכשיו! נדרשת מנהיגות אמיצה כדי לקבל את ההחלטה. כדאי לספר לציבור שבשעה הזו אי אפשר כנראה להמשיך להשיג גם וגם. לפחות לא באותו זמן. אמרו את זה השבוע בכירי הצבא בעילום שם לניו יורק טיימס. רמז את זה גם אייזנקוט בראיון לעובדה.
נדרשת פה מנהיגות אמיצה שתשים את החטופים באמת בעדיפות העליונה. כן, גם במחיר עצירת הלחימה. לפחות במתכונתה הנוכחית. מגיע לנו לדעת, לנו המשפחות, לנו הציבור - האם הממשלה עושה הכל? האם יש עסקה על השולחן? ואם היא נדחית אז למה? ומי לא מעוניין לקדמה?
מדינה שמפקירה את אזרחיה אינה יכולה להיקרא מדינה. וזה, זה מה שמונח פה על הכף - או שהם חוזרים, או שאנחנו כולנו איננו. האמת כואבת אבל צריכה להיאמר - ראש הממשלה וחברי הקבינט צריכים עכשיו לשים את החזרת החטופים בעדיפות ראשונה, ולקבל כל עסקה. כי לא תהיה מחילה על הפקרתם, ולא תהיה לנו מדינה לנצח עבורה בלי החזרתם.
