אם היו אומרים לכם שבימים אלו מתקבלת החלטה שקובעת שהמדינה תממן לא רק את קופות החולים אלא גם גופים פרטיים סקטוריאליים, תאפשר טיפול על ידי רופאים ללא רישיון או פיקוח על הכשרתם ולמעשה תממן שירותי בריאות ללא מחויבות לעקרונות הקבועים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי: צדק, שוויון ועזרה הדדית. האם הייתם מסכימים לשלם מס בריאות שמחולק למרפאות פיראטיות וסלקטיביות שמעניקות טיפול רפואי ללא פיקוח או רגולציה?

התשובה היא לא. וטוב שכך.

אך מסתבר שבמדינת ישראל 2024 את מערכת החינוך דווקא ניתן לרסק דרך מהלכים דומים - בחסות ה"תיקון לחוק חינוך ממלכתי" שמובילה הממשלה. תיקון שמשמעותו הישירה הינה, אמנם, השוואת שכר מורים בבתי ספר לא רשמיים (מוכש"ר - מוכר שאינו רשמי) לשכר המורים בבתי הספר הרשמיים (ציבוריים וממלכתיים), אלא שבעקיפין מהווה ריסוק שיטתי של מערכת החינוך בה לומדים מרבית ילדי ישראל.

ראשית יש לציין, כי השוואה והעלאה של שכר מורים בחינוך החרדי, או בכל זרם חינוכי הן דבר צודק ומבורך - אך הוא אינו מגיע בוואקום. השוואת שכר למורי החינוך הממלכתי - גוזרת חובות ועמידה בתנאי החינוך הממלכתי. הטבה ללא עמידה בתנאים היא חריגה מחוקי הפורמט ויצירת העדפה, במקרה הזה, דווקא לדורש ההשוואה הפרטי – ומשם לאובדן ערכו של החינוך הציבורי.

שהרי מה משמעותו של חינוך ציבורי? ההבנה שמדובר בשירות חשוב שהמדינה מספקת לאזרחיה באופן שוויוני ובהתאם לכללים. בתמורה למימון מתקציבה, המדינה מקימה מוסדות חינוך ודורשת עמידה בכללים כגון: איסור מיון ואפליית תלמידים, הגבלת תשלומי הורים, לימודי יסוד, הכשרת מורים, ופיקוח מנהלי ופדגוגי.

ההחלטה לקדם את התיקון לחוק הינה החלטה מודעת של המדינה לוותר על עקרונותיה ועל היסודות הקבועים בחוק חינוך ממלכתי – "חינוך הניתן מאת המדינה על פי תכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או אחר ובפיקוחו של השר".

כעת, בחסות ממשלה שעוצמת עיניים אל מול ההשלכות ההרסניות - התיקון המוצע מייצר שוויון בין תקציבי החינוך הפרטי והציבורי, ללא שוויון בתנאים ובחובות. ואם זה לא חמור מספיק, מסתבר שבמקביל התיקון הנ"ל מייצר אי שוויון בין מוסדות המוכש"ר, עד כדי כך שבית המשפט המחוזי כבר קבע כי משרד החינוך לא יוכל לפעול בחוסר שוויון זה לאורך זמן (ולתת עדיפות לרשתות החינוך החרדיות בלבד).

במילים אחרות: המניע לתיקון, שהיה רצון "לצ'פר" שתי רשתות חינוך חרדיות פרטיות בשל "שיקולים קואליציוניים", טומן בחובו פצצה מתקתקת בדמות השלכות מבניות ותקציביות על עשרות מוסדות חינוך פרטיים - דתיים, חרדיים, ערביים־נוצריים וייחודיים אחרים, מה שבטווח הארוך יפגע ויצמצם את החינוך הציבורי החבוט ממילא.

אבל חשוב להתעכב גם על מהותו של החינוך הממלכתי כפי שנקבע בחוק, בין היתר באמצעות המטרות הבאות: "לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים", "לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית", "לחנך לשירות משמעותי בצה"ל או לשירות לאומי-אזרחי", "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". מוסדות החינוך החצי פרטיים שיזכו בעקבות התיקון למימון מלא, אינם עומדים גם בהם. 

פירוק היסודות הללו, הציבורי והממלכתי, הוא בעל השלכות דרמטיות על התפוררות החברה הישראלית. אני יודעת שחלקנו חושבים שבית ספר פרטי הוא משאלת לב בעידן בו מערכת החינוך קורסת, אך המחיר הרסני: היכולת להקים בתי ספר פרטיים ולדרוש תקציבים אינה שוויונית, ומכאן קצרה הדרך להרחבת ולהעמקת הפערים, שהראשונות להיפגע מהן תהיינה השכבות הנמוכות ומוסדות החינוך בפריפריה. מגמה זו של מימון בתי ספר פרטיים תעמיק את הקרע בחברה הישראלית המשוסעת ממילא ותציף שאלות קשות בדבר תפקידה וזכותה המוסרית של המדינה לדבר על מונחים כמו "שוויון" או "ממלכתיות".

אני מבקשת להדגיש: זו אינה בעיה הקשורה רק למגזר החרדי או ל"מאבק על לימודי הליבה". ההשלכות של צעד דרמטי זה, שהתקבל ללא דיון ציבורי ובחסות המלחמה, עשויות להיות הרסניות עבור הציבור הישראלי כולו.

זוהי קריאת השכמה לכל מי שחוסנה של החברה הישראלית יקר לליבו. התיקון לחוק החינוך הממלכתי עלול להיות מכה אחת יותר מדי למערכת החולה שעתיד ילדינו תלוי בה. 

 הכותבת היא ראש מרכז מנור מבית יוזמת המאה