על הנשיא האמריקאי ביידן מופעל לחץ מפלגתי כבד למתן את הסיוע לישראל. במקביל להפגנות הנערכות נגדו ומצבו המתדרדר בסקרים הפוליטיים, גובר החשש בקרב הדמוקרטים להפסד השלטון לרפובליקאים. הנשיא ביידן, הנחשב בצדק לגדול ידידי ישראל מקרב הדמוקרטים, מנסה לבלום את ההידרדרות במצבו הפוליטי, והלחץ האמריקאי על ישראל הוא פועל יוצא מכך.
ישראל מסרבת לקבל את דרישות ארה"ב לא להיכנס לרפיח ולהימנע מתפיסת ציר פילדלפי. קבלת הדרישות האמריקאיות פירושה סיום המלחמה ללא השגת היעדים שהוצבו. בנושא הרחבת הסיוע ההומניטרי, שרובו נגנב על ידי חמאס, ישראל תתפשר.
אי־עמידה בדרישות האמריקאיות עלולה להוביל לעיכובים בחידוש החימושים הדרושים לפני מלחמה אפשרית עם חיזבאללה. אחת ההצעות הנבחנות היא הצעת שר התקשורת שלמה קרעי להעברת הסיוע ההומניטרי למרכז הרצועה בלבד, שם יחולק בפיקוח צה"ל. כך יובטח שהסיוע לא יועבר למחבלי חמאס, המספסרים במזון ובתרופות וכופים על תושבים מסכנים לקחת חלק בלחימה נגד ישראל.
ברקע המצב הכאוטי ברצועה, מתחילות קבוצות של עזתים מקומיים לא חמושים המבינים שסופו של חמאס קרב, להתארגן בידיעה ובתמיכת הרשות הפלסטינית וכנראה בהסכמה בשתיקה של ישראל.
לדבריהם, הם פועלים בסמכות משרד הפנים של הרשות הפלסטינית ותפקידם לשמור על הסדר ולמנוע ביזה של ציוד הומניטרי, ואולי גם לקראת סדר חדש ביום שאחרי.
מחבלי חמאס מתחילים להרגיש את צה"ל המתקרב למקומות המסתור שלהם ומחפשים דרכים להימלט למצרים, וחלקם גם מצליחים. גם סינוואר יודע שזמנו קצוב. ישראל, כך דווח בתקשורת הזרה, יודעת בדיוק היכן מקום הימצאו, ושתי פעולות מבצעיות בוטלו מחשש לשלום חטופים שלידו.
למרות הדרישה האמריקאית, כניסת צה"ל לרפיח והגעה למעבר פילדלפי היא רק שאלה של זמן. גם חמאס מבין שהלחימה בעזה לא תסתיים אחרי ההסכם המסתמן בנושא שחרור החטופים.
ביידן אמר בשבוע שעבר בשיחה עם רשת NBC כי הוא "מקווה להשיג הפסקת אש עד יום שני". לדבריו, "ישראל הסכימה לא לבצע פעילות צבאית במהלך חודש הרמדאן". נקווה שבעקבות האופטימיות הזהירה של ארה"ב וישראל, והרצון להתקדם להסכם לפני הרמדאן, נזכה לראות את חטופינו בארץ.
התרעות פיקוד העורף