לפני כמה שבועות פנתה אלינו למכון שחרית היזמית מירי בלבול עם בקשת סיוע למיזם שהיא הוציאה לדרך. בלבול רתמה לא פחות מ־600 מעצבי פנים, שיפוצניקים, בעלי חנויות לחומרי עיצוב ובניין ועוד, כדי להתאים את הבתים של חיילים המתמודדים עם פציעות קשות לחייהם החדשים. נכי צה״ל הללו הם הגיבורים והגיבורות הנשכחים של ״חרבות ברזל״, והם ייאלצו להתמודד עם מחיר המלחמה שנים ועשורים לאחר שהיא תסתיים. מיזם "צו 8 למעצבות" נועד לספק להם עזרה ראשונה בדרך הקשה שעוד נכונה להם.
שגריר האיחוד האירופי בישראל: "אף אדם לא צריך לעבור את מה שעברתם״
מהונגריה באהבה: הקהילה היהודית נרתמה לשיקום קיבוץ בארי
היוזמה הזאת היא אחת ממאות מיזמים חברתיים שנוסדו בעקבות ה־7 באוקטובר. אולי יצא לכם לשמוע על מיזם "הכובסות העבריות" שסייע בכביסה למשפחות התקועות בבתי המלון, על המתנדבות והמתנדבים שמנקים ומסדרים את בתי העקורים שנעזבו במלחמה, או על מיזם "ברית ברזל" שבו משפחות שכולות דרוזיות ויהודיות למודות כאב מלוות יחדיו משפחות דרוזיות ויהודיות שהצטרפו לצערנו למעגל השכול.
בחודשים האחרונים ראינו מקרוב את רוח ההתנדבות שדבקה בחברה הישראלית ויוצקת לתוכה משהו ישן־חדש: ערבות הדדית ולכידות חברתית שכבר היה נדמה שאבדו לנו - ונתגלו מחדש במלוא עוצמתן.
מול עינינו התהוותה שכבה חדשה של מנהיגות. מקור של אנרגיה עצומה שבאה להרבות טוב ככל שרק התאפשר. בצניעות, ברגישות, בכבוד, בנדיבות לב ובאהבה. המתנדבים הם חלק גדול מהאיחוי, מהפתרון. העשייה של כולם עזרה, והלוואי שתמשיך לעזור, להביא מזור וכוחות. אומנם אי אפשר לשנות את מה שהיה, אך אין ספק שאנחנו יכולים לשנות את מה שיהיה.
המתנדבים באים מכל הקבוצות שמרכיבות את החברה הישראלית, ממסורות ודתות שונות. הם לקחו על עצמם משימה לא פשוטה - לייצר בתוך תחושת החידלון יוזמות של איחוי ותקווה. כמי שניהלה בארץ את קרן "שחר", שהוקמה מיד אחרי ה־7 באוקטובר על ידי מכון שחרית ו־FLN, ליוויתי עם שותפיי 152 מיזמים של אנשים פרטיים שבחרו בטוב משותף. השתדלנו בכל כוחנו להפחית בירוקרטיה ולהעניק תמיכה דווקא ליוזמות פרטיות, ובעיקר כאלו שאין מאחוריהן עמותה.
למה דווקא אותם אנשים קמו ועשו? האם אלו רק תכונות ייחודיות או מומחיות ספציפית, או שבסוף היום כולם בעלי ערכים משותפים, אנשי הטוב המשותף, האיחוי והתקווה? הגיע זמן שנוקיר אותם. הם לא עומדים בראש מפלגה, אבל בידם עתיד החברה הישראלית. הם מילאו את הסדקים בהרבה אור, אבל גם ביום שאחרי הם צריכים לקחת אחריות ולהבטיח את המשך הדרך.
אין ספק שהמילואימניקים שהתגייסו לשירות משותף מביאים איתם חזרה רוח של אחווה ותקווה. לצדם גם היזמים המתנדבים הם מסה קריטית של כוח חיובי. עליהם נוכל לסמוך לתיקון ולעתיד משותף של החברה הישראלית. הנשים והאנשים האלו הם סוד הכוח שלנו, הם הדור שיוביל אותנו לישראל טובה יותר. הם הניצחון האמיתי שלנו.
הכותבת היא מנהלת מיזם "שחר" ומנהלת מרכז המנהיגות במכון שחרית