במהלך ימי המלחמה הראשונים, לאחר הטבח הנורא והטראומתי שחוותה ישראל ב-7 באוקטובר, קשה היה להתעלם מההשתפכות של חלקים כאן כלפי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. רבים בישראל נשבו בקסמו של "המבוגר האחראי", כשהוא היישיר אליהם מבט והבטיח כי ישמור עליהם – בדיוק כשהם הרגישו תחת סכנה קיומית כפי שלא חוו לעולם. בחלק מהמקומות במדינה אף נתלו שלטים עם תמונתו, תחת הכיתות – "תודה ביידן".
בן גביר: "כתבתי בעדינות"; גמליאל: "רומנטיקן, הוסיף לב" | סערת ביידן בקבינט
הבלוף המצרי נחשף? במדינה מודים: לא באמת נלך עד הסוף מול ישראל
כמה דובר על אמירת ה-"Don’t". זכורה גם ההתרגשות שנרשמה בקרב רבים עם הגעתו לישראל ימים אחדים לאחר מכן, על מנת להביע עמה הזדהות. אין סוף מילים נכתבו על "ידיד ישראל האחרון בוושינגטון", ש"מתעקש להעביר נשק לישראל", כאילו שזהו אינו אינטרס אמריקאי ברור, כפי שביידן עצמו אמר בצעירותו: "אם ישראל לא הייתה קיימת, ארה"ב הייתה צריכה להמציא אותה".
לפתע, נשכחה החולשה שהוא מפגין מול איראן בתקופת כהונתו, שבכל פעם שוברת שיאים חדשים. מאז שנכנס בשערי הבית הלבן, התעקש נשיא המעצמה החזקה בעולם לנהל שיח רציף, בין אם עקיף או ישיר, עם איראן וקטר.
שתי מדינות תומכות ומובילות טרור, שזיהו את החולשה שניצבת מולן ולא היססו לנצלה. בנוסף, סירובו לנהל קשר רציף ותקין עם ראש ממשלת ישראל ואף הצהרתו כי לא יזמינו לבית הלבן, פגעה אנושות בהרתעה כלפי מבקשי רעתנו. למי שטרם הבין, סוגית הרפורמה המשפטית – כן או לא, פשוט לא מעניינת את גורמי הטרור השונים במזרח התיכון.
ביידן, שבמהלך תקופת כהונתו, רוחו של ברק אובמה חזרה לנשב בבית הלבן, כלל אינו מבין את המזרח התיכון ואת הגורמים שעומדים מולו, זאת על אף עשרות שנותיו בזירה העולמית. נראה שזהו גם מצבם של חברים בכירים בממשל שלו, שחודשים לאחר הטבח הרצחני שידעה הציונות, ממשיכים להתעקש לדבר אין ספור על סיוע הומניטרי שיועבר לתושבי עזה, שרבים מהם רצחו, אנסו ובזזו ביישובי העוטף. אחרים, קיבלו בחגיגות את מחבלי החמאס כשחזרו עם חטופים חיים ומתים.
סינוואר מרוצה
בכל מקום שבו קיימת חולשה, ישנם כאלה שמנצלים אותה. כשעוסקים בביידן ובזירה העזתית, המרוויח הגדול הוא ללא ספק יחיא סינוואר. בימים שבהם ישב הטרוריסט במנהרות החמאס ותכנן את טבח ה-7 באוקטובר, האמין סינוואר כי על אף הזוועות שיבצעו המחבלים בהוראתו, הלחץ הבינלאומי על ישראל ימנע ממנה למוטט את ארגונו.
הוא מכיר מצוין את ישראל והקהילה הבינלאומית, כמו גם את "מוסריות" היתר שלה לאורך השנים, ובחר לנצל אותה לצרכיו עד תום. הוא הבין כי בבית הלבן יושב נשיא חלש, שלא מבין כלל את האזור שבו אנו חיים, והיה רגוע ושקט כי ביידן כבר ידאג למנוע מישראל לבצע את כלל המהלכים הנדרשים.
אפשר להתווכח על הנחיצות של ביקורת פומבית כזו או אחרת של פוליטיקאים מהקואליציה כלפי ביידן, והציוץ האחרון של השר לביטחון לאומי בעניינו היה מיותר. יחד עם זאת, מבחינה מעשית, הצהרתו האחרונה של הנשיא בנוגע לאמברגו הנשק שיפעיל על ישראל, מחזקת את החמאס ואת עמידתו תחת הלחץ שמופעל עליו, ומסמנת "וי" נוסף בתכניתו של סינוואר בכל הקשור ללחץ הבינלאומי שיעצור את ישראל.
חלום נוסף של הטרוריסט אותו ביידן כבר דאג להוציא לפועל מבחינה מעשית, הוא הקמת הנמל בעזה. במשך שנים, נמל שכזה היה בגדר חלום רטוב של מנהיג החמאס בעזה, כשאף מדינה לא הפעילה לחץ אמיתי על ישראל בסוגיה הזו. ההודעות הרשמיות מדברות על נמל שמוקם להעברת סיוע הומניטרי בלבד. מצד שני, גם ההודעות הרשמיות בקיץ 2006 דיברו על החלטה 1701 שתיושם באזור הגבול הצפוני ביד ברזל.
בניגוד לנשיא לשעבר שתחתיו הוא כיהן, כוונותיו של ביידן אינן רעות. אני מאמין בכל ליבי שמדובר באיש טוב שהיה רוצה להבטיח את שלומה של ישראל ולהוביל לשקט בעולם. אך לעיתים, המרחק בין הכוונות למעשים ולמתחרש בשטח הוא רחוק, רחוק מאוד. תשאלו את אוקראינה.