בחודשים האחרונים אנו עדים לעיסוק נרחב יחסית בוויכוח בין הרמטכ"ל גדי איזנקוט לנציב קבילות חיילים, האלוף (במיל') יצחק בריק. אין חולק כי מדובר בשני קצינים מנוסים, בעלי זכויות רבות וכי טובת המדינה וביטחונה לנגד עיניהם. אך בעוד הנציב טוען כי צה"ל בכלל והרמטכ"ל בפרט אינם מקבלים ביקורת ומציגים מצג מוטעה לדרג הפוליטי והמדיני ולציבור בישראל, וכי המוכנות של צה"ל למלחמה הבאה מוטלת בספק - מהצד של צה"ל מנסים ליצור מצג שלפיו טענות נציב קבילות החיילים אינן מקצועיות, לא בתחום עיסוקו ומקצועיותו וכי הכל אישי.
הסוגיה נדונה גם בוועדת חוץ וביטחון (שלצערי אינני בטוח כי היו לה כל הכלים לבדוק לעומק את הטענות המדוברות), ובימים האחרונים פורסמו מסקנותיה. רוב טענות הנציב נדחו על ידי הוועדה, שקבעה כי מוכנות צה"ל טובה לאין ערוך מזו שהייתה בשנת 2014, טרם מבצע צוק איתן. הוועדה הרחיבה וטענה כי מצב מלאי החימוש של צה"ל השתפר מאוד מ־2014, וכך גם האימונים של מערך המילואים ומלאי חלקי החילוף. הוועדה החליטה להעיר לצה"ל בדבר אי־קיום דיונים מספקים בתוצאות הביקורות השונות שנערכו בצבא, וציינו את המעקב החסר אחר תיקון הליקויים שעלו בהן.
גם ועדה שהקים הרמטכ"ל בהשתתפות שני אלופים במיל' ומבקר צה"ל הנוכחי דחתה את מרבית טענותיו של הנציב, שמצדו טוען שמדובר בוועדה מטעם שאינה ניטרלית. יחד עם זאת הוועדה קיבלה את הטענות בדבר פערים במלאים, ברכבים ובמכונות המילואים, בעיקר בצבא היבשה. הוועדה הדגישה שמדובר בסוגיות של תיעדוף, והצביעה על פער תקציבי של מיליארדי שקלים הדרושים להשלים פערים אלו.
בלי להיכנס לגופן של הטענות העולות בדוח הנציב בסוגיית מוכנות צה"ל למלחמה ובסוגיית המשבר בדרג הפיקודי הזוטר, ובלי להתייחס לטענות צה"ל בדבר האופן שבו פעל הנציב - הוויכוח מציף סוגיה מעניינת וחשובה בדבר יכולתו של ארגון גדול וחשוב כמו צה"ל לבקר את עצמו ולקבל ביקורת חיצונית.
אין מחלוקת על כך שביקורת ובקרה חיוניות בכל ארגון, הן במערך הפנימי והן בחיצוני. בהקשר זה יש לשבח את הרמטכ"ל וסגן הרמטכ"ל, שבתקופתם התחזק מוסד מבקר צה"ל, ניתנו לו סמכויות ומשאבים, והמטה הכללי השקיע זמן בביצוע ביקורות, בלימוד מסקנותיהם ובהפקת לקחים מתוצאותיהם (ועדיין, לפי דוח ועדת החוץ והביטחון לא בצורה מספקת). נראה כי מערך הבקרה והביקורת הפנים־ארגוני השתפר ועובד, גם אם עדיין לא הכל מושלם. לעומת זאת, נראה כי המערך החיצוני נחלש והוחלש, והפתיחות לקבל ביקורת מבחוץ ירדה. זה אולי ההסבר לדברי התמיכה שהביע המבקר הקודם של משרד הביטחון חגי טננבאום בטענות הנציב. טענות דומות נשמעות מקצינים בכירים ששירתו ועדיין משרתים במבקר מערכת הביטחון ובמבקר צה"ל.
***
הקושי לקבל ביקורת הוא אנושי ומובן. התופעה מתגברת כאשר המבוקר עסוק ימים ולילות בפעילות ביטחונית להגנת מדינת ישראל ומקריב לשם כך את שנותיו הטובות, לעתים תוך סיכון חיים. וזאת ביתר שאת כאשר המבקר פועל בדרכים פחות מנומסות ולא על פי המצופה בהיררכיה הצבאית הסדורה. אך עדיין אין בכך כדי לפגוע בחשיבותה של הביקורת להתנהלות תקינה של הארגון ולסייע לו לעמוד ביעדיו.
השילוב בין ביקורת פנימית המבוצעת על ידי הארגון לבין ביקורת חיצונית המבוצעת על ידי מומחים מבחוץ נועד לגשר על פער זה וליצור תמהיל נכון יותר של בחינת פעילות הארגון מהיבטים שונים. לפיכך עלינו להתייחס לביקורת של הנציב ושל מבקר מערכת הביטחון הקודם ביתר תשומת לב. יתרה מכך: כשברקע קרעים הולכים וגוברים בחברה הישראלית, הולכת וגדלה חשיבותו של צה"ל כגוף ממלכתי הנהנה מקונצנזוס נרחב, ואמון הציבור בו מעניק חלק גדול מהלגיטימציה לפעולותיו. עם זאת, התפיסה שהולכת ומתעצמת, שלפיה ביקורת על צה"ל (אפילו אם זה מצד פוליטיקאים, בוודאי מצד התקשורת ואחרים) פסולה וכי אסור לבקר את צה"ל ואת העומד בראשו - פוגעת בצבא ומחלישה אותו.
לא אמור להיות גוף ממלכתי או ציבורי שחסין מביקורת. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי בגופים כאלו התפתחו במרוצת השנים נורמות שליליות ותופעות פסולות, ומשום שהיה קושי ללמוד מטעויות וממשגים, תרבות הלמידה הארגונית בהם נפגמה. לכן בקרה וביקורת הינן מרכיב חיוני לפעילותו של הארגון, וזאת באופן הגון ומאוזן ובתמהיל, הן מתוך הארגון עצמו והן על בסיס גופים חיצוניים.
ומילה על תוכן הביקורת של נציב קבילות החיילים: דוח ועדת חוץ וביטחון כמו גם דוח מבקר צה"ל המדובר מתייחסים למצבו המשופר של הצבא כיום ביחס למצב ב־2014. השוואה כזו חשובה ונכונה אך אין בה כשלעצמה כדי להשיב על תלונות המבקר. ייתכן שבארבע השנים האחרונות המצב השתפר מאוד (ומכיוון שנחשפתי לחלק מפעילות זו ממקור ראשון, אני סבור שאכן כך הדבר וכי בטענותיו אלו צודק הרמטכ"ל). ועדיין, יכול להיות שמצבו של צבא היבשה לא טוב או שמוכנותו למלחמה איננה מספקת כפי שטוען הנציב. על אחת כמה וכמה למלחמה כוללת ורחבה שתתרחש ביותר מחזית אחת, ושלא אפיינה את המבצעים האחרונים ברצועת עזה.
אומנם לא ראיתי את גרסתו המלאה של דוח ועדת חוץ וביטחון ואת דוח מבקר צה"ל, ואני מבין כי יש בהם גם חלק חסוי, אבל חסרה בעיני התייחסות לטענות המבקר האחרות, למשל בדבר משבר הפיקוד הזוטר - סוגיה משמעותית שעליה ראוי לתת את הדעת.
ולבסוף, אנו נמצאים בשלהי כהונתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט. אין ספק כי הוא קידם סוגיות רבות בצה"ל ובביטחונה של מדינת ישראל. בטוחני כי בשבועות הקרובים ימשיך הציבור הישראלי לשמוע עליהן, ובצדק. אך מכיוון שהנחת המוצא הנכונה לכולנו היא כי אין ארגון מושלם ואין אדם מושלם, מעניין יהיה לשמוע ממנו מהם הפערים הקיימים ואילו סוגיות צריכות שיפור בהתנהלותו ובמוכנותו של צה"ל. רק הסתכלות מאוזנת על ההישגים לצד הפערים תאפשר לצה"ל להמשיך להשתפר.
הכותב שימש כרח"ט מחקר באגף המודיעין וכיום סמנכ"ל למודיעין וסייבר בקבוצת "שדמה"