“ישראל רוצה שלום” זעקה הכותרת הראשית של “מעריב” ביום שאחרי הצגת תוכנית המאה האמריקאית בבית הלבן, שהתקבלה שם בחגיגיות רבה לקול תשואות רמות של המוזמנים, החוגגים והצוהלים.
מי לא רוצה שלום? מי לא אוהב שלום בעם ישראל? קשה למצוא, כל יהודי מאמין שמקפיד להתפלל שלוש פעמים ביום אומר בתפילות שחרית, מנחה וערבית: “עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונאמר אמן”. התנאי הראשון לשלום בין שני עמים חייב להתבסס על הדדיות, מחיקת משקעי העבר ורצון כן לוויתורים ולהתקרבות למען השלום. זה מה שלא קרה בכל ניסיונות השלום עד היום, בעיקר בגלל הפלסטינים, בשעה שראשי ממשלה וממשלות בישראל הלכו לקראת הפלסטינים כברת דרך ארוכה, מלווה בוויתורים מפליגים, הושיטו ידיים חפצות שלום לשלום ונענו בטרור נורא שגרם למותם ופציעתם של אלפי ישראלים, עובדה שהביאה את הבעיה הישראלית־פלסטינית לקיפאון ארוך שבמהלכו התחדדו והתחזקו הקיצונים בשני הצדדים.
בצד הפלסטיני התחזק חמאס, ארגון הטרור שהשתלט על רצועת עזה ודוגל בחיסולה של מדינת ישראל והקמת המדינה הפלסטינית מהים עד הנהר. מנגד, בצד הישראלי, הקצינו גורמי הימין שרוצים ופועלים ללא הרף להתיישב על כל גבעה ביהודה ושומרון תוך דחיקת הפלסטינים וסיפוח השטחים הללו למדינת ישראל, כשלב ראשון לחידוש מלכות ישראל בכל שטחי ארץ ישראל המקראית, נחלת אבותינו.
במציאות הזו השלום נראה כחלום רחוק, עד להצגת תוכנית המאה שהוצגה השבוע. על תוכנית זו דובר כבר מאז תחילת כהונתו של טראמפ ומההדלפות לאורך הזמן עלה כי היא עשויה לשנות את פני המזרח התיכון. ואומנם, כשהוצגה התוכנית בעיתוי לא מקרי ובלהיטות, כדי לשרת כמובן את האינטרסים של נתניהו, למדנו בשלב ראשון שהיא טובה מאוד ליהודים ושכל יהודי ישמח לאמצה בשמחה.
אבל ככל שחלפו השעות, הופנמו פרטי התוכנית והאופוריה סביבה התנדפה, החלו לצוץ השאלות: האם הנשיא טראמפ, כאיש עסקים מנוסה, שכח שעסקה טובה היא כזו ששני הצדדים מרוצים ממנה? האם אלה שטרחו ועסקו בהכנת התוכנית למדו את ההיסטוריה של הסכסוך?
ואם כן, האם הם מאמינים שתוכנית כזו עשויה להתקבל על ידי הפלסטינים? איך זה שמציגים תוכנית כזו היסטורית ומשמעותית ללא הצד השני, ומדוע לא הוזמן לפחות נציג של האו”ם כדי לתת למעמד הזה ממד בינלאומי במקום חד־צדדי? האם מערכות הביטחון בישראל קיבלו מידע מוקדם לפני הצגת התוכנית? האם נשמעה והוצגה עמדתם של גורמי הביטחון לגבי התוכנית והשלכותיה? האם לתוכנית הזו לא תהיה השפעה על הסכם השלום ועל קשרינו האסטרטגיים עם ממלכת ירדן? האם גורמי הימין בישראל מקבלים את הקמת המדינה הפלסטינית שבירתה תוקם במזרח ירושלים, או רק את הנימוקים שבתוכנית?
השאלות הללו כנראה ייוותרו ללא מענה. עם כל הכבוד לאלה שטרחו והשקיעו בתוכנית הזו מאמצים רבים, היא נראית כתוכנית שלא לקחה בחשבון את כל המרכיבים בסכסוך הישראלי־פלסטיני, תוכנית שנראית יותר כתוכנית שלום למספחים ולא לאלה שרוצים להשתחרר מהסיפוח, תוכנית שצריך להוסיף לנוסח שלה שיימסר לפלסטינים את האמרה הידועה: “ירצו יאכלו, לא ירצו... גם טוב”. העיקר שהיא טובה ליהודים.