חסרי משמעת: האם אנחנו בפתחו של גל קורונה שני?

במשנה, במסכת סנהדרין, פרק ד’, נאמר: “לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא”. עם הציטוט הזה והערך שבו, כולם יכולים להסכים, ובמיוחד הפלגים הליברליים בחברה העולמית.

באחרונה שוטפים את רחובות העיר “ספורטאים בגרוש” שמתנשפים ומתיזים ספק “נתזי קורונה” לכל הכיוונים. הם נעים במרכז מסלול ההליכה ולא זזים מטר ימינה או שמאלה כדי לחוס על חיי. הרי אנחנו בשבילם דור שיכול ללכת לכל הרוחות. כאשר אני מעיר להם על שאינם חובשים מסיכות, תגובתם נעה בין תמיהה לבין שנאה. אחד אמר לי “על מה אתה מדבר? תפסיק לבלבל את המוח”, ושני אמר “גם אתה מתומכי ביבי, הרי כל זה כדי להישאר בשלטון”. עניתי “כשאתה נע ללא מסיכה אתה ‘גיבור’ על הבריאות שלי ופחות על שלך כי אני באוכלוסיית סיכון”. הוא כמובן לא טרח לענות. בודדים מבקשים סליחה ואומרים שאני צודק.

בעוברי באותן הליכות במרחק כ־100 מטרים מכיכר המדינה, אני שומע את זעקות השבר של קבוצות לחץ הקוראות בהפגנות לפתוח את המשק. אותן קבוצות עומדות בכיכר ושואגות כנגד הממשלה, כשרובם ללא מסיכות והמרחק בין זועק לזועק הינו פחות משני מטרים. על חלק מהזועקים שפר המזל והעסקים שלהם נפתחו למחרת היום. ומה קרה? במקום להודות על כך שעסקיהם נפתחו ולנהוג במשמעת ברזל בכל הקשור למסיכות וכפפות, הם מתנהגים בצורה מופקרת ומסכנים אחרים.

אני חרד וחושש שאנחנו בפתחו של גל קורונה שני בגלל עניין המשמעת האישית שלא קיים כאן, וקורא לממשלה להיזהר. אני גם מבכה את הסולידריות שהייתה חלק מהחברה הישראלית ונמוגה.

הכותב הוא חבר עמותת מבטחי ישראל.