כעת, משהסתיים מבצע שומר החומות, מדינת ישראל נכנסה לתקופה של מלחמה שבין המערכות (מב"מ). במהלך תקופה זו עליה לשקם את ההרתעה מול חמאס, שהתערערה עוד טרם המבצע.
יש לשער כי כעת, כאשר שנת הקורונה מאחורינו, אנו צפויים לראות חזרה של המחאה העממית שחמאס נהג להשתמש בה כסוג של אסטרטגיה מול ישראל. כזו שמטרתה הטרדה והתשה של האוכלוסייה האזרחית באמצעות צעדות אל הגדר והפרחת בלוני ועפיפוני תבערה.
מטרת סוג זה של טרור הינה גרימת נזק לרכוש והעלאת הסוגייה הפלסטינית על סדר היום התקשורתי. על מדינת ישראל מוטלת החובה להגן על אזרחיה. על כן כעת, רגע לאחר סיום המערכה, עליה לקבוע סוג חדש של קווים אדומים אל מול חמאס. עליה להתריע שהסתיימה מדיניות ההכלה ושמרגע זה ואילך "דין בלון תבערה הוא כדין רקטה" מבחינתה ושהפעולה שתגיע בעקבות זאת תהיה אחת – סיכול ממוקד.
מדיניות זו של סיכולים ממוקדים יש בה כדי להוות איום ממשי על מנהיגי חמאס. יש להבין שמאחר ומדובר בארגון טרור, כל האמצעים מקדשים מבחינתו את המטרה. על כן הארגון אינו חרד לחיי אזרחי רצועת עזה, למרות שהוא מהווה את הממשל האזרחי בטריטוריה זו.
מנהיגי הארגון אף אינם חרדים לחיי הפעילים, שאותם הם שולחים למשימות שונות, כמו פיגועים, הפרחת עפיפונים או שיגור רקטות. עם זאת, הם חוששים לחייהם ולחיי בני משפחותיהם.
בשנת 2007 טען מפקד המודיעין הפלסטיני בגדה דאז, תאוופיק טיראווי, כי בכירים בחמאס, שעודדו לבצע פיגועי התאבדות נגד ישראל, עשו הכול למנוע מקרובי משפחותיהם לבצע פיגועים. לדוגמה, אחיו של פוזי ברהום, דובר החמאס ברצועת עזה דאז, היה אמור לבצע פיגוע התאבדות בישראל. אולם, לפני שנשלח לבצע את הפיגוע, התקשר הדובר אל מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה ודרש מהם שימנעו מאחיו לפעול. ואכן, הללו עצרו את האח והבריחו אותו לרצועת עזה.
מלבד אלמנט הפחד, לסיכולים ממוקדים יש השפעה גדולה על היכולת של הארגון להוציא לפועל פעולות טרור. זאת מכיוון שמרבית משאבי הארגון יופנו להישרדות שלו. כך למשל, בשנת 2002 הודה רנטיסי, דובר החמאס דאז, בראיון שנתן לעיתון בדנמרק, כי לפעולות הסיכול הממוקד שעורכת ישראל יש השפעה על יכולת הארגון לפעול נגד ישראל.
אותם קווים אדומים ראוי שיוגדרו גם מול הקהילה הבינלאומית. המערכה שבין המלחמות אינה רק מבצעית, אלא גם הסברתית. ראוי כעת שישראל תתחמש לא רק באמל"ח מתקדם, אלא אף ב"ארטילריה תקשורתית", שהיא בעלת חשיבות עליונה, כפי שניתן היה לראות במהלך המבצע הנוכחי.
הכותבת היא חוקרת ומנהלת קשרי פנים, המכון למדיניות נגד טרור (ICT), המרכז הבינתחומי הרצליה