התמונה שהשתקפה במראה שהציב יגאל מוסקו על הנעשה בדרום הר חברון לא מצאה חן בעיני קלמן ליבסקינד, אז הוא ביקש לנתץ אותה תוך כדי ניסיון "להרוג את השליח". בסוף השבוע האחרון הקדיש ליבסקינד את הטור השבועי שלו המתפרסם בעיתון זה לכתבתו של מוסקו ששודרה לאחרונה באולפן שישי.
כותרת הכתבה "ארץ האבסורד" עושה חסד עם ישראל כמדינה כובשת. מוסקו תיעד את ילדי הכפר הפלסטיני טובה צועדים שני קילומטרים ברגל לבתי ספר בחסות ג’יפ צה”לי המלווה אותם ומגונן עליהם מפני מתנחלים המתנכלים להם בדרכם. הוא תיעד תושבי כפרים החיים במערות ביחד עם עדר הכבשים שהם מגדלים ואת המאבק המתמיד בינם לבין המדינה המשגרת את חיילי צה”ל להרוס בתים ותשתיות שנבנו שלא כחוק. וחוק, כידוע, צריך לקיים בלי הבדל דת, גזע ולאום. אפילו בשטחים.
ליבסקינד מאשים את מוסקו, ה”מסתחבק עם האויב”, כמי שמייצר מצג שווא ומתאר את ישראל כמדינה חסרת רחמים, את המתנחלים כפורעי חוק ואת ערביי דרום הר חברון כקורבנות, בעוד שהמציאות הפוכה. הפלסטינים לשיטתו פלשו לשטחי אש מוכרזים, השתלטו על אדמות מדינה באין מפריע, ובחוצפתם הם גונבים מים מההתנחלויות לאחר שצה”ל הרס להם את הצינורות ואת הדוודים.
על אספקת חשמל סדירה אין בכלל מה לדבר שם. ליבסקינד אומנם מרגיש לא בנוח עם התמונות שבהן נראה D9 צה”לי הורס כביש גישה לשמונה כפרים, אבל יש לו הסבר מצוין: "לא מדובר בכביש תמים. מדובר בציר הברחות ידוע, המאפשר מעבר קל ומהיר מהר חברון אל בקעת ערד וממנה אל יתר חלקי המדינה, בלי לעבור בשום נקודה שעליה מפקחת מערכת הביטחון. המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במתחם שרונה בתל אביב ב־2016 השתמשו בציר דומה, בגזרה זו".
אתם מבינים? הכביש לא תמים, תכליתו לשרת מעשי טרור, והכביש הזה מכונה בפיו של ליבסקינד “ציר מוסקו”. הראיה היא, ממשיך ליבסקינד בטיעון המרכזי, שהמחבלים - “בני החמולה של המרואיין המרכזי של מוסקו” – עשו שימוש בכביש אחר, אבל דומה, כדי לעשות פיגוע.
ליבסקינד טוען שמוסקו נסע לדרום הר חברון כדי לספר סיפור חד־ממדי וחד־צדדי, על מנת להראות מה מעוללים המתנחלים הרעים לפלסטינים המסכנים. “בנייה של מתנחלים היא ‘בנייה לא חוקית’ ובנייה של פלסטינים היא ‘כפר’”, הוא מתקומם. כאילו הפלסטינים יכולים לקדם תוכניות בנייה וכאילו מעולם לא היו מאחזים לא חוקיים, נוער גבעות, יידויי אבנים ועקירת עצי זית בידי יהודים. ליבסקינד קובע נחרצות: האדמה אינה של הפלסטינים, והם לא גרים עליה מדורי דורות. איך הוא יודע? הוא מסתמך על הודעה שמסרה המדינה שאין בשטח תושבים כשהכריזה עליו שטח אש, ובעיקר על מידע שאוספת תנועת רגבים.
הטענה שמוסקו הוא תועמלן ושהתמונות שלו משרתות אג'נדה פוליטית היא בבחינת הפוסל במומו פוסל. המצלמה שלו מספרת סיפור קשה. מסוג הכתבות המכרסמות בתפיסת העולם של הימין והמתנחלים הנתפסים בעיני עצמם כ"חלוצים" החדשים. מגשימי החזון הציוני. ליבסקינד מנסה לייצר בכוח סימטריה שלא קיימת בין יהודים לפלסטינים. לא מטרידה אותו העובדה שילדים צועדים קילומטרים לבית הספר, בקור ובחום, הוא לא מאמין שמתנחלים מהלכים אימים על הפלסטינים, ומראות של טנקים מפלצתיים ברחובות כפר פחונים לא נעימים לו, אך מוצדקים מבחינה ביטחונית.
קשה להאמין, אבל במאה ה־21 יש משפחות המתגוררות במערות. בעצמי פגשתי כמה מהן לפני יותר מ־30 שנה בסיור בדרום הר חברון, בהדרכתו של החוקר והאנתרופולוג נסים קריספיל. מאז, כמעט דבר לא השתנה זולת המציאות שמכתיבה ישראל בשטח. המוסקואים, כמו השלומי אלדרים והגדעון לויים (למען האמת אין עוד הרבה מסוגם), סודקים את תמונת הכיבוש הנאור שישראלים כמו ליבסקינד מציירים בעיני רוחם. במקום להתמודד עם המציאות, ליבסקינד בוחר לצופף שורות ולעצום עיניים לרווחה.