אי אפשר להמעיט מחשיבות המינוי ההיסטורי של שופט ערבי מוסלמי ראשון, כב' השופט חאלד כבוב, בהיכל הצדק החשוב ביותר במדינה הוא ביהמ"ש העליון. כל יודעי דבר וחצי דבר בענייני משפט מסכימים שמדובר באחד המינויים המקצועיים הראויים והחשובים ביותר מבחינה משפטית. יתר על כן, מבחינתנו כחברה ערבית המנסה לילות כימים להתמקם בחוד החנית של החברה בארץ, המינוי זה צריך להביא למהפיכה מחשבתית חיובית שתמקם את החברה הישראלית בכלל, והחברה הערבית והמוסלמית בפרט, בנקודת זינוק שוויונית שונה לחלוטין ממה שהורגלנו אליה.
מינוי זה אמור לתת דוגמה חיה לכך שצדק אמור גם להיראות ולא רק להיעשות בכל מה שקשור לשילוב ערבים בכל מקום אפשריי החל במשרדי ממשלה, חברות ממשלתיות ומוסדות להשכלה גבוהה וכלה בחברות פרטיות אשר מתדפקות גם על דלתותיהם של האזרחים הערבים המהווים יותר מחמישית מאוכלוסיית ישראל. מינוי כזה הוא עדיין חריג ומכאן הבעייתיות של המציאות בה האזרחים הערבים חייבים להיות מוכשרים וחרוצים כפליים כדי להתקדם בסולם הדרגות במוסדות השונים.
לכולם כבר ברור שהחברה הערבית בארץ מסוגלת לייצר בהצלחה רבה אנשים מוכשרים מקצועיים בכל מקום ובכל קטגוריה כולל שופטי עליון בירושלים, וזאת למרות כל הקשיים הסוציו-אקונומיים והפוליטיים אשר סובבים אותם. דוגמה מצוינת לכך היא הצלחתם של כבוד השופט המוסלמי חאלד כבוב, בן דודי היקר, וכבוד השופט הנוצרי שפרש ג'ורג' קרא, שניהם תושבי יפו, עיר מעורבת הידועה במאבקיה ההישרדותיים היומימיים בכל תחומי החינוך והאלימות. עיר שתושביה הערבים נאנקים תחת העול הסוציו-אקונומי והפוליטי ובכל זאת ולמרות כל המקלות בגלגלים שחלק מנסים לשים מתוך ראייה אנוכית ולעתים גזענית, מצליחה לייצר שופטים, רופאים, מנהלים, מורים, אנשי עסקים וגם פרופסורים באקדמיה הישראלית כמו עבדכם הנאמן.
לכן, אם ברור שזה אפשרי, השאלה שנשאלת היא מדוע המדינה שמצהירה השכם וערב שהיא מעוניינת בכך תיאורטית, לא מריצה בצורה הרבה יותר משמעותית ומעשית את האינטגרציה של כל חלקי החברה בכל פינה משמעותית שיכולה רק להיטיב לכלל. אינטגרציה שכזו, עפ"י כל המחקרים והדעות, תשפר את המגוון והרב תרבותיות במערכת הציבורית והפרטית ותביא למצוינות והישגים מדהימים. מגוון ורב תרבותיות בהשכלה הגבוהה למשל, שיבואו לידי ביטוי בהעלאת אחוז הסגל הערבי האקדמי והמנהלי מעבר ל-2-1 אחוזים מביישים הקיימים ברוב המוסדות. מגוון ורב תרבותיות אמיתיים כמו בתפקידים הבכירים במשרדי הממשלה בצורה של מנכ"ל ערבי מוכשר למשרד החינוך או למשרד הפנים היו מביאים לראייה אמיתית ומפוקחת של המציאות דבר שיביא לפתרונות אמיתיים לבעיות הניצבות בפניהם.
אין ספק ששופט מוסלמי בעליון יביא עמו את נסיונו המקצועי המיוחד, אבל הוא גם יביא עמו את נסיון החיים מהתרבות שלו ואת הדרכים האמיתיות והאמיצות שהוא היה חייב לקחת בפתרון הבעיות הקשות עמן התמודד בתור ערבי עד שהגיע לצמרת. הרוח שמאחורי החלטותיו המקצועיות תהיה רוח רב תרבותית עשירה ושוויונית. כך זה היה איתי בתור פרופסור ערבי באקדמיה אשר משקיע רבות בהנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית בכלל ובאוניברסיטת ת"א בפרט, וכך זה היה ויהיה עם כל ערבי שיגיע לשלבים מתקדמים בקריירה וישלב בפעילותו ובהחלטותיו את הנסיון הרב תרבותי שהביאו אותו לנקודה זו. וכמו שנאמר, יש שופטים בירושלים, והם גם ערבים וראוי ורצוי שכולנו נתרגל לכך אם טובת החברה עומדת לנגד עינינו.
הכותב הוא יו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים באוניברסיטת ת"א