הבעיה היא לא היהירות והשחצנות וחוסר ההבנה שיש דעות שונות במרחב החיים בישראל, אלא הצביעות וההתחסדות. בית המשפט העליון של מדינת ישראל צריך גם צריך לאשר רשימות של שונאי ישראל (המשותפת ורע"ם), אולם בית המשפט היה צריך לפסול אותי, הליכוד היה צריך להחרים אותי ולתקשורת אסור לראיין אותי. אותה תקשורת שנותנת פתחון פה ובמה ומראיינת כל בוקר אנשי שוליים כמו גלעד קריב ואבתיסאם מראענה, צריכה להחרים אותי שהרי במקום להתמודד עם הדעות שלי - עדיף לסתום לי את הפה.
מול הטוענים שאני פירומן, למרבה ההפתעה של אנשי השמאל, הלשכה שהקמתי בשמעון הצדיק דווקא הביאה שקט על ירושלים. ונזכור, הימים היו ימים פרעות, משפחה יהודית שמתגוררת במתחם שבו עשרות משפחות ערביות נאבקת על חייה, ההורים מותקפים כל אימת שהם יוצאים מהבית, תשע פעמים שרפו את הרכב לאבי המשפחה וארבע פעמים נזרקו בקבוקי תבערה על הבית, כאשר בפעם האחרונה בקבוק התבערה חדר את הגג ושרף את עריסת התינוקת, שרק בנס לא הייתה שם.
וכל זה מתרחש 100 מטר מכביש מספר 1 בירושלים. הנה דווקא מול אוזלת היד של המשטרה ושל שירות הביטחון הכללי, פתחתי לשכה, גרמתי למשטרה לעבוד, השב"כ נכנס אף הוא לתמונה ועצר את המציתים והפלא ופלא, כבר חודשיים שורר במקום שקט מופתי.
הדוגמה הזאת ועוד דוגמאות רבות סותרות את התזה של אנשי השמאל הקיצוני, ולכן הם מבקשים להתעלם ממנה, להחביא אותה, לעשות ספינים עלובים ותוך כדי גם לדרוש מהתקשורת ומהפוליטיקאים להחרים אותי כדי שלא תשמעו את האמת שלי. חרף ההתבטאויות נגדי, אני חי, בועט, נושם ואומר את האמת: עם טרור מתמודדים בנחישות ובתקיפות ולא בהתקפלות והלקאה עצמית.
התרעות פיקוד העורף