ישראל ניצבת בפני שתי סכנות קיומיות, ששתיהן מגיעות לתפיסתי ממחנה הימין. ראשית, ללא שינוי כיוון בגזרת השטחים ישראל תהיה למדינה דו־לאומית ולא דמוקרטית בגין שיעור עצום של פלסטינים שאינם יכולים להצביע עבור השלטון ששולט בהם. שנית, ללא שינוי בגזרת החרדים, היא תהיה מדינה שבה לרבים חסרים כישורים בסיסיים לתפקוד בכלכלה מודרנית.
אם דבר לא ישתנה, הסכסוך הפנימי עם האוכלוסייה הערבית בישראל רק ילך ויחמיר, המשכילים והחילונים כנראה יברחו, ולא יישאר דבר מהסטארט־אפ ניישן, מתל”ג מעורר גאווה, מנסיעות לחו”ל בלי ויזות או מהתיירות הגואה. יהיו ישיבות למכביר, עוני מחפיר ומצב ביטחוני רעוע. זו לא אזעקת שווא וזו לא תחזית הנתונה באמת לוויכוח.
יש אפילו מי שיאמר שאין כאן משהו חדש, והם חצי צודקים: הדברים ידועים בחוגים מסוימים, אבל לחלק מהציבור חסרים נתונים בסיסיים כדי להבין מדוע זה כך. חלק מהאשמה נופלת על התקשורת, שמעדיפה סיפורים פשוטים לעיכול ורכילות פוליטית. אבל האחריות העיקרית מוטלת על ההנהגה של המרכז־שמאל: היא חוששת להרגיז את ערביי ישראל בהסתייגות מפורשת ממדינה דו־לאומית, והיא חוששת שתואשם באנטי־יהודיות בנושא החרדי. אבל בבריחה מבשורה לא בונים הנהגה.
כעת הולכים שוב לבחירות, ויש להניח שקמפיין המרכז־שמאל שוב יתבסס על תקווה שדמוניזציה של בנימין נתניהו תספיק כדי לקושש רוב כלשהו נגדו. הוא הרוויח את זה ביושר כמובן, עם התנהלותו הקלוקלת והמסיתה. הבעיה היא שכבר ראינו מה הקו הזה שווה. בלי תוספת של חזון אמיתי, לא יהיה שינוי בתוצאות המשחק. במקרה הקטסטרופלי נתניהו ינצח. במקרה הטוב יצטרכו שוב לאחד בין קומץ ימנים ממלכתיים וכמה ערבים גמישים ולקוות לפחות מורדים. קואליציה כזו תתעלם מזה שהבית בוער ותשלה את עצמה שוב שמסכימים על 80% מהדברים.
כדי שיהיה סיכוי לשנות משהו בסיסי ולהתחיל להציל את המדינה, מנהיגי המרכז־שמאל צריכים לדבר גם על הנושאים האמיתיים. אפשר להציע הקפאת בנייה מעבר לגדר הביטחון וניסיון מחודש ליצור חלוקה, בלי הכרח לנסיגה מכל השטח; אפשר להציע חובת לימודי ליבה, הפסקת משכורות מטעם המדינה לאברכים קשישים, פטור מהצבא למי שעוזב את הישיבה בשביל עבודה, והפסקת קצבאות הילדים האינסופיות.
זה יעצבן קהלים גדולים ויחסום כל סיכוי לדיבור עם המפלגות החרדיות וזה יאתגר את הימין הממלכתי, אבל בעיקר, זה ילכוד את ישראל המודרנית ויביא צעירים מיואשים לקלפיות. זה ישדר לכולם שיאיר לפיד הוא הדבר האמיתי, וזה יפתח סיכוי חדש להציל פה את העסק.
הכותב כיהן כמנהל AP באירופה, אפריקה ומזרח התיכון.