את מאמר העמדה הזה כתבתי כמעט במלואו לפני למעלה משנה, עת הלכה המדינה למערכת הבחירות הרביעית בתוך שנתיים. כתבתי אז שההליכה לעוד מערכת בחירות אינה תחתית הבור שאליו אנו נופלים בקצב מהיר. שהתפרקות הממשלה המופרכת בגודלה ובחוסר עשייתה לא צריכה להפתיע איש. ושמערכת הבחירות הבאה עלינו לרעה במרץ 21 לא תהיה האחרונה, מה שכמובן הוכח שוב כנכון לחלוטין. לצערנו גם הפעם לא מדובר במערכת הבחירות האחרונה, וזו הנוכחית תהווה רק פתיח לבאות שבדרך.
45 מפלגות שונות התמודדו במערכת הבחירות האחרונה, ומי יודע כמה תתמודדנה בבחירות הנוכחיות. כל זאת בתוך שיטה פוליטית כושלת שנוסדה עם קום המדינה ושממנה התייאש בן־גוריון כבר בשנת 1956, עת הקים את מפלגתו החדשה רפ"י וניסה לשנותה. כבר אז היה ברור לבן־גוריון כי השיטה הנוכחית מעודדת כניסת מפלגות קטנות ובניית קואליציות סחטניות שאינן מאפשרות לראש הממשלה לתפקד וליצור יציבות ממשלית ארוכת טווח.
בשנת 2022 אנחנו בדרך להקמת הממשלה ה־37 בתולדות 74 שנות עצמאות המדינה. המשמעות היא שבכל פחות משנתיים מתחלפת בישראל ממשלה. בכל פחות משנתיים משתנים כל משרדי הממשלה, בכל פחות משנתיים נכנס שר חדש עם מנכ"ל חדש למשרד חדש.
ומדובר בשרים שאינם מייצגים איש בציבור הישראלי ומחויבים אך ורק למנהיג מפלגתם. מה הפלא, אם כן, שבאף משרד ממשלתי לא נבנתה ולא יושמה מעולם תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח למתן מענה מלא לצורכי הציבור והמדינה בשנים הבאות. רוצים להבין מה המשמעות? ישראל נמצאת אומנם בצמיחה, אולם גם בקריסה כלכלית כבר למעלה מעשור.
מערכת החינוך בקריסה מתמשכת לאורך שנים ארוכות. ציוני התלמידים בירידה, הצפיפות בכיתות מהגבוהות בעולם, ושכר המורים מהנמוכים בעולם המערבי.
מערכת הבריאות קורסת כבר מזמן ועוד הרבה לפני עידן הקורונה. מספר הרופאים והאחיות, מיטות האשפוז ומכשירי ה־MRI הוא הנמוך ביותר לנפש בעולם המערבי. לכך יש להוסיף היעדר שירותי בריאות הולמים בפריפריה.
מערכת הרווחה בתהליך קריסה מתקדם. ישנו חוסר גבוה בעובדים סוציאליים "הנהנים" מהשכר הנמוך בעולם המערבי, וקצבאות הזקנה הן מהנמוכות בעולם המערבי. עשרות אלפי קשישים, ניצולי שואה ונערים נכנסים למעגלי העוני מדי שנה ובמקביל נרשמת פריחת עמותות פרטיות המסייעות לנזקקים מכספי תרומות, במקום שבו הממשלה כושלת.
תשתיות התחבורה בישראל מפגרות בלמעלה מעשור מבחינת היקף הגידול באוכלוסייה ומספר כלי הרכב. קצב בניית הכבישים אינו מדביק את היקף מכירת כלי הרכב, הגובר רק בגלל היעדר מוחלט של תשתיות להסעת המונים בגוש דן, והיעדר רשת מסילות רכבות בכל רחבי הארץ, כפי שקיים בכל מדינה נורמלית בעולם וכפי שקיים בכל מטרופולין בעולם.
אנחנו עדים לניהול כושל מתמשך של מערך החברות הממשלתיות ואי־גביית דיבידנדים המגיעים למדינה מחברות אלו. יוקר המחיה הוא מהגבוהים בעולם כולו, ואנחנו מאבדים את הדורות הבאים לטובת מדינות מערב אירופה, קנדה וארה"ב. שם הם זוכים למענקי לימוד, תקני מחקר, שכר גבוה, יוקר מחיה נמוך ויכולת השתכרות גבוהה ביחס לשעות עבודתם. רפורמות מס אינן מיושמות לאורך שנים, והתוצאה היא עלייה ביוקר המחיה, מיסוי גבוה מאוד לציבור הרחב ואוכלוסיות רבות הנאנקות תחת עול המסים והתשלומים.
לבנות עתיד
אסור לנו להתבלבל וללכת אחר דברי הפוליטיקאים והבוטים שאותם הם מפעילים ברשתות החברתיות. הדיון הזה אינו על זהותו של ראש הממשלה או מפלגתו ושיוכה לימין או לשמאל. היה כאן אומנם ראש ממשלה שכיהן בתפקיד לאורך 15 שנים ולא עשה דבר בנושא, אבל הוא אשם רק חלקית בכישלון הזה, שלא החל בתקופתו. הוא נגרם באופן ישיר עקב הזנחה והיעדר טיפול של הממשלות בישראל המתחלפות כל שנתיים, ואינן משכילות לבנות ולממש מדיניות ארוכת טווח המעדיפה את טובת המדינה ואזרחיה על פני טובת הממשלה ונבחריה.
הבעיה נעוצה בשיטת ממשל ובחירות כושלות, היוצרות מצב שלטוני מתמיד של קואליציות סחטניות התלויות על חודו של קול והעולות למשלם המסים בכל שנה כ־2 מיליארד שקל. זאת בנוסף לסכום דומה המהווה את עלותה של כל מערכת בחירות בשנים האחרונות.
מבנה הממשל הישראלי יוצר מצב מתמיד של היעדר משילות ואובדן שלטון החוק, ושל חוסר מקצועיות בניהול ענייני המדינה. מה שמביא למצב שבו חלק מהמערכות המקצועיות מנהלות בפועל את ענייני המדינה ומשתלטות על תחומים שעליהם אמונות הממשלה והכנסת. כך למשל השתלטה מערכת המשפט על תהליכי קבלת ההחלטות בממשלה ועל תהליכי החקיקה בכנסת. כך מחליטים פקידי המשרדים מה תהיה המדיניות בתחומים השונים: כלכלה, אוצר, תקציב, תחבורה, רווחה, חינוך, בריאות ועוד.
מי שטוען שבעיית מדינת ישראל אינה מבנה הממשל ושיטת הבחירות, פשוט אינו מבין את המצב ואינו רואה את היער מרוב העצים. הבסיס ההכרחי והנדרש ליצירת שינוי באופן התנהלותה של המדינה הוא שינוי מבנה הממשל ושיטת הבחירות. אז איך עושים זאת נכון?
ראשית, מחילים שיטת בחירות אזורית המשולבת בארצית, כזו המאפשרת ייצוגיות לכל אזרחי המדינה והמחייבת את נבחרי הציבור לתת דין וחשבון לבוחריהם ולא רק למנהיגי מפלגתם. שנית, מעלים את אחוז החסימה עד כדי 6.5% לפחות, למניעת היווצרותם של גופים פוליטיים מצומקים וסחטניים, ותוך שילוב כלל האוכלוסיות בגושים פוליטיים גדולים.
שלישית, מממשים בחירה ישירה לראשות הממשלה או לחלופין, את מינויו המיידי של ראש המפלגה הגדולה לתפקיד, לתקופה שלא תעלה על שתי קדנציות או שמונה שנים, באופן שלא יאפשר את הפלת ראש הממשלה תחת לחצי סחטנות קואליציונית.
רביעית, מגבילים את מספר שרי הממשלה ל־18 בלבד, שיהיו מינויים מקצועיים כפי שנהוג בממשל האמריקאי, ומבצעים הפרדה מוחלטת בין חברי הכנסת לממשלה. זו הרשות המחוקקת וזו הרשות המבצעת, בניגוד לחיבור הרע הקיים ביניהן כיום.
חמישית, מחילים חוקה מחייבת למדינת ישראל. כזו שאינה משתנה בכל שנה בהתאם לנוחות הממשלה וכזו המגדירה את התנהלות רשויות המדינה ומוסדותיה ומערכות היחסים ביניהן.
שישית, מייצרים ומציגים לציבור בישראל אסטרטגיה וחזון ארוכי טווח בכל תחומי החיים. כאלו שיישומם יתבצע ברציפות ללא קשר להתחלפות הממשל בישראל ומתוך רצון ונכונות להיטיב עם העם והמדינה ולא רק עם נבחרי הציבור שלה.
כל אלו אינם עניינים של ימין או של שמאל, של סיפוח או כיבוש, של חילונים או דתיים, של ערבים מול יהודים, או של נשים מול גברים. זה הבסיס להמשך קיומה ותפקודה של המדינה בשנים הבאות.
ישראל אינה נמצאת תחת איום ביטחוני קיומי כבר שנים רבות. הסכנה האמיתית שלנו היא בתוכנו. שנאה, שסעים, פילוג, גזענות והיעדר משילות ושלטון החוק. המנהיגות הפוליטית שתשכיל להוביל את המהלך הזה, תהיה זו שחתומה על בניית עתידה של ישראל בעשורים הבאים.
הכותב הוא יו"ר מועצת העם החדשה, בכיר שב"כ לשעבר ופרשן לענייני ביטחון