בשבוע הבא יושבעו 120 חברי הכנסת ה־25, שבהם יהיה רק דרוזי אחד, ח"כ חמד עמאר ממפלגת ישראל ביתנו, מי שכיהן בממשלה היוצאת כשר במשרד האוצר. העובדה שרק נבחר אחד ייצג את העדה הדרוזית בכנסת הקרובה הגבירה את תחושות הניכור והתסכול שמלוות את העדה מאז חקיקת חוק הלאום ב־2018.
לאורך ההיסטוריה של משכן הכנסת תמיד הייתה לדרוזים נציגות נכבדת, שכללה גם שרי ממשלה כמו סאלח טריף, איוב קרא ולאחרונה חמד עמאר, וגם סגני שר כמו ג’אבר מועדי, מגלי והבה ופטין מולא, שייצגו בכבוד את העדה.
הקשר בין עם ישראל והדרוזים מתחיל בשחר ההיסטוריה בברית שנכרתה בין יתרו המדייני, אבי ציפורה, אשת משה רבנו, לבין משה. יתרו נחשב למייסד הרוחני והנביא הראשון והראשי של העדה ולאב הקדמון של כל הדרוזים. הברית בין ישראל והדרוזים קיבלה ביטוי במלחמת העצמאות, כאשר הדרוזים התייצבו לצד היישוב העברי במלחמה. גם לאחר קום המדינה המשיכו הדרוזים להתנדב לשמירה על ביטחון המדינה וב־1956 הביעו את תמיכתם המלאה בחוק גיוס חובה של הדרוזים לצה”ל.
כ־150 אלף דרוזים חיים במדינת ישראל כיום, מרוכזים ב־23 יישובים, בעיקר באזור הכרמל ובצפון המדינה. כ־85% מהצעירים בני העדה הדרוזית מתגייסים לצה”ל, רובם הגדול ליחידות הלוחמות, רבים מהם הולכים לקצונה ומגיעים לתפקידי פיקוד. בבתי הקברות של העדה קבורים 456 חיילים דרוזים שנפלו מאז קום המדינה במערכות ישראל.
בשיחות שקיימתי לאחרונה עם בני העדה הדרוזית הביעו רובם תסכול ואכזבה מהיחס שמגלות כלפיהם ממשלות ישראל בשנים האחרונות. רבים מהם חשים שהם שכירי חרב ולא אזרחים שווים למרות תרומתם הגדולה. גם בהנהגה הדרוזית מזהירים שהיחס אל הדרוזים יוצר בעיות חברתיות בקרב הצעירים של העדה, ועלול להשפיע על הרצון להתנדב ליחידות לוחמות, ובכלל על הרצון להתגייס לצה”ל.
במאי האחרון העלתה ממשלת השינוי יוזמה של השר אביגדור ליברמן לחקיקת חוק יסוד חדש שישנה את חוק הלאום ויגדיר שכל אזרחי ישראל שווים בפני החוק. אלא שלמרות הקריאה של ראש העדה הדרוזית, השייח’ מוואפק טריף, לכל המפלגות לתמוך בחוק החדש, החוק לא עבר.
בימים אלה של הקמת ממשלת ימין חדשה, ראוי שהבעיה הדרוזית תהיה לנגד עיניהם של מי שיזמו והעבירו את חוק הלאום. אוי למי שימשיך לזלזל בבעלי בריתנו.