המפלגות החרדיות הן המגזריות ביותר בישראל. טובת הציבור שלהן קודמת לטובת המדינה. התנגדות מנהיגיהן ללימודי ליבה היא עדות לרתיעה העמוקה שלהם מפני שילוב טוב יותר בחברה הישראלית ולניכור כלפיה. הריכוז החרדי בירושלים מהווה כ־35% מהאוכלוסייה היהודית בעיר.

כמובן, החרדים זכאים לשירותים כמו יתר תושבי העיר, אף שתרומתם הכלכלית לעיר היא קטנה. שיעור השתתפותם בכוח העבודה נמוך. הנוכחות החרדית הגדולה היא אחד הגורמים להיותה של ירושלים אחת הערים העניות בישראל. לעומת זאת, תקומתם לשמירת הרוב היהודי בעיר משמעותית. העירייה, שבה ייצוגם רב, מעניקה הרבה הטבות לחרדים בגלל היותם משפחות מרובות ילדים ותלמידי ישיבה.

תקציבי המשרד לענייני ירושלים, שצפויים להיות בשליטת יהדות התורה, אינם גדולים במיוחד, אבל בוודאי יופנו בעיקר להיענות לבקשות של גורמים חרדיים. זה יחזק את המגמה הקיימת של גידול האוכלוסייה החרדית בעיר והתגברות השפעתה בעיר הבירה. כל זה קורה על רקע הגירה שלילית של אוכלוסייה חילונית מהעיר.

ראייה אסטרטגית נבונה מחייבת עדיפות להתיישבות ציונית בירושלים על מנת למנוע את אובדן העיר לטובת מגזרים לא ציוניים. במקום דאגה ליהודה ושומרון, כמו זו שמראה מפלגת הציונות הדתית, יש להעמיד את ירושלים ואת המרחב מסביבה במוקד ההתיישבות הציונית במאה ה־21.

ככל הנראה, מנהיגי מפלגות הימין אינם מבינים שהמאזן הדמוגרפי בירושלים הוא מרכיב דומיננטי בשמירת ההסכמה הלאומית בנושא אחדותה של ירושלים. ירושלים מתחרדת, וזה עלול להפוך לאסון לאומי. בירת ישראל לא יכולה להיראות כבני ברק. עיר שצביונה התרבותי יהיה חרדי וערבי לא תזכה לאהדת רוב הציבור הישראלי.

בפשטות, העם בישראל לא יילחם עבור עיר שמזוהה עם חרדים שאינם שותפים לנשיאה בעול הביטחון הלאומי ונתפסים כנטל כלכלי. דרוש רוב ציוני ברור בירושלים כדי לצמצם את השפעת ניסיונות השמאל הישראלי לכרסם בקונצנזוס בעד אחדות העיר. נדרש קונצנזוס רחב כדי לעמוד בלחצים הבינלאומיים לחלוקת העיר.

הממשלה החדשה צריכה לרענן את יחסה לירושלים ולאמץ מדיניות שתעודד זרימה של יהודים ציונים לתוך העיר. נדרשים מיזמים של דיור ותמריצים כלכליים שימשכו צעירים לשכונות החדשות בתוך ירושלים וסמוך לה, במקום לתעדף בנייה לחרדים והתנחלויות מבודדות בגבעות יהודה ושומרון.

סדרי העדיפויות צריכים להיות ברורים – ירושלים תחילה. גורלה של ישראל קשור קשר הדוק לבירתה הנצחית ירושלים, וממשלת ישראל צריכה לפעול לביצור אחיזתה בעיר. כי אין ציונות בלי ציון. 

הכותב הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)