בישראל חיים כיום קרוב לשני מיליון אנשים עם מוגבלויות שונות המהווים 20% מאוכלוסייתה הכללית של מדינת ישראל. השאלה שאני מבקש להעלות בפתח מאמרי היא מדוע התקשורת הישראלית לא נותנת מספיק במה לאנשים עם מוגבלויות ומדוע כמעט שאין במדינתנו המיוחדת מגישים ועיתונאים עם מוגבלויות?
אני עידן מאראש, בן 21 מראשון לציון, נולדתי עם שיתוק מוחין. אני מתנייד בכיסא גלגלים ממונע ונעזר בסיוע על מנת לבצע את הפעולות היומיומיות הבסיסיות. המוגבלות שאותה קיבלתי מעולם לא היוותה ולא תהווה מכשול להשגת מטרותיי ושאיפותיי. אני פעיל חברתי, מרצה ברחבי הארץ, פעיל מאוד מרכזי במאבק הנכים במדינת ישראל ובארגונים שונים, איש תקשורת ואחד שמגשים חלומות. זה תקופה ארוכה שאני מנסה לנתח לעומק את השאלות שהצגתי בפתח המאמר, ונכון לרגע כתיבת המאמר הזה, הגעתי לשתי מסקנות מרכזיות.
הראשונה, התקשורת ברובה חיה על מה שמביא לה רייטינג, תגובות, לייקים ושיתופים, ונושאים הקשורים לאנשים עם מוגבלויות לא מביאים את זה, אז הם נחשבים פחות "סקסיים". שנית, יכול מאוד להיות שיש כאן אלמנט של פחד של מנהלי הערוצים ומערכות החדשות מתגובת הקהל למשהו שהם לא רגילים לראות על המסך.
מאוד חורה לי שאני נדרש לכתוב זאת בעיתון, אבל זאת המציאות לתחושתי ואותה צריך לשנות. בואו נודה על האמת, בתקשורת יש בעיה גדולה מאוד בכל הקשור לייצוג חלקים באוכלוסייה. תקשורת שאמורה להשמיע ולהציג את כל הדעות ואת כל חלקי האוכלוסייה במדינת ישראל - לא יכולה להתעלם מחלק כל כך נכבד מאזרחי המדינה.
שיהיה ברור לכולם: אני לא דורש לתת במה תקשורתית ולשלב אנשים עם מוגבלויות רק מתוקף העובדה שהם כאלה, אלא בזכות הכישורים והיכולות שיש להם.
מיזם חשוב ומדהים שאותו ראוי מבחינתי להזכיר בנושא הוא האתר "שווים", אתר חדשות לאנשים עם מוגבלויות בהובלתו של ידידי היקר עידן מוטולה. באתר מועסקים כתבים עם מוגבלויות, האתר מביא חדשות, סקופים ודברים שלא רואים באף כלי תקשורת אחר, ורק אחרי החשיפות ב"שווים" הנושאים מגיעים לתקשורת המרכזית ועושים רעש במדינה. דוגמה לעניין זה אפשר לראות במקרי ההתעללויות בחוסים שנחשפו בשנה האחרונה. אני מצדיע לפעילות "שווים", ואין לי ספק שפעילות זו תמשיך ותהדהד.
אנחנו נמצאים בעידן שבו הרשתות החברתיות בשיאן, וכל אדם יכול להיות איש תקשורת באמצעות כל הפלטפורמות האפשריות. גם אני איש תקשורת ברשתות החברתיות ובערוצי הטלוויזיה האינטרנטיים. הפלורליזם התקשורתי חייב לכלול גם אנשים עם מוגבלויות.