אף אחד לא מזניח יד שבורה. כולם יודעים שאם שברת יד, אתה חייב לעשות גבס. וכולם אכן הולכים לעשות גבס. הכאב מיד שבורה הוא אקוטי. כשנשברת היד, ברור מה קורה וברור שזה רע, אך לבסוף מתגברים על העניין. סוכרת, זה כבר משהו אחר. אני חוקרת קבלת החלטות רפואיות ויועצת לחברות פארמה ובריאות דיגיטלית, כך שאני יודעת שהרבה אנשים מזניחים את הסוכרת שלהם. כולם יודעים שאם יש לך סוכרת, אתה חייב לקבל טיפול ולשנות את הרגלי התזונה והספורט שלך. אבל לא כולם מקבלים טיפול, אוכלים בריא יותר או מתעמלים.
כשסוכרת מתחילה, אין כאב. כמעט אין תופעות לוואי. לכן לא ברור מה קורה, ולא ברור שזה רע. קל ומפתה להתעלם מהנזקים הפוטנציאליים של הסוכרת. אבל האמת היא שזה רע מאוד, וככל שמזניחים סוכרת לאורך זמן, כך סובלים יותר. כשאנשים מגיעים למצב הזה, הם מתייסרים. הם מכים על חטא שלא פעלו קודם, שלא התמידו בלקיחת התרופות, שזלזלו במה שהדיאטנית רשמה להם. "אילו רק ידעתי מה זה יעשה לי", הם אומרים. אבל האמת היא שהזהירו אותם והם לא הקשיבו ולא טרחו לפעול.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשראש הממשלה בנימין נתניהו פיטר את שר הביטחון יואב גלנט, מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות ברחבי הארץ במחאה שנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה, והגיעה למחרת לשיאה בהחלטה של ראשי המשק וההסתדרות לשבות. למה בעצם? נכון שזו הייתה החלטה בלתי דמוקרטית בעליל, אבל היו לה עוד כמה מאפיינים שמזכירים יד שבורה. זה קרה והיה ברור וגלוי לעין וזה כאב מאוד, מאחר שהיה ברור שגלנט מפוטר מפני שאמר באומץ שהרפורמה המשפטית פוגעת בביטחון המדינה. כמו גבס ליד שבורה, גם כאן הפתרון היה ברור: חייבים לבטל את הפיטורים הללו.
התרעות פיקוד העורף