דמיינו מדינה היפותטית, שבה נפתחות מהדורות החדשות בכותרות זועקות: "בכל המדינה, לאחר חיפוש מדוקדק, לא נמצאו נשים שעונות על תנאי סף להתמנות למנכ"ליות במשרדי ממשלה". מעל 51% מהאוכלוסייה באותה מדינה הם נשים, ועדיין לא נמצאו נשים שעונות על תנאי הסף להתמנות לתפקיד זה. זהו בהחלט מצב משברי שכמעט גובל בחוסר אחריות מגדרי.
מה בסך הכל ביקשו מאותן נשים? להיות ראויות לאמונו של השר הממונה; ניסיון בתפקידים ניהוליים של ארבע שנים בשירות ציבורי או בתאגיד בעל היקף עסקים או פעילות משמעותיים או בתפקיד בכיר בתחום רלוונטי לעיסוקי המשרד העיקריים או בכל תפקיד אחר שייראה רלוונטי לוועדת המינויים. אפילו אושר באופן חריג למנות מי שאינו עומד בתנאים אלו, ועדיין אף אחת מהן לא נמצאה מתאימה.
דווקא באותה מדינה היפותטית, שבה מאוד מכבדים נשים, ובחוק המדינה יש חובת ייצוג הולם ושוויון זכויות, נשים לא מצליחות לעבור את תנאי הסף. בישיבת חירום בנושא תת־ייצוג הנשים, שנערכה באותה מדינה, הוצגה חשיבות שילוב נשים בעשייה הציבורית ובמוקדי קבלת החלטות. שר בכיר אמר: "עקרון השוויון הוא ערך רב חשיבות במדינה". אחר אמר: "חשוב שיישמעו דעות מגוונות לפני שמקבלים החלטות".
אחד השרים שיתף במצוקותיו ואמר: "נדרשים יחסי אמון מיוחדים ביני לבין המנכ"ל, אני חייב להיות בטוח שהוא מסוגל להיות אחראי על ניהול המשרד והגשמת המדיניות והיעדים המוטלים עליו". כולם סיכמו בצער שלמרות שמשנת 2014 הם מנסים לקדם ייצוג שווה, נשים לא ממש מגלות רצון לעזור לממשלה לעזור להן.
סוכם כי יש לבדוק איך יכול להיות שלמרות ש־45.6% מהמשרות הבכירות בשירות המדינה מאוישות על ידי נשים, ו־56.2% מהמשרות בדרג ניהול ביניים מאוישות על ידי נשים, ולמרות תוכניות להכשרת העתודה הניהולית בנציבות שירות המדינה, עדיין אין פוטנציאל למנכ"ליות במאגר מומחיות. יש לבחון היטב מה לא בסדר עם הנשים. בסיכום הישיבה הוחלט לדרוש מהנשים לקחת חלק בעיצוב מדיניות הממשל ובהוצאתה לפועל, להחזיק במשרה ציבורית ולמלא כל תפקיד ציבורי בכל דרגי הממשל.
התרעות פיקוד העורף