הדגש שהממשלה נותנת, מאז כינונה, להישגים מיידיים בתחום הנורמליזציה מובן ומוצדק עקרונית, אולם פחות מובנים ואף חמורים הם הנטייה והדגש על הישגים מיידיים, אף במחיר פגיעה בעצם המאמצים הללו. יש בהתנהלות זו כדי לפגוע באינטרסים חיוניים של ישראל.
מהן ההשלכות של ההרפתקה הישראלית־לובית? ראשית, פגיעה באמון מצד בני שיח ערביים בישראל בכל הנוגע למגעים חשאיים. אומנם מדובר בתכונה ישראלית מוכרת, אולם אופן ההתנהלות הנוכחית מעיד עד כמה עז רצונם של שר החוץ (סביר גם לנוכח הכהונה הקצרה שנכפתה עליו) ושל ראש הממשלה להצביע על הישגים כמעט בכל מחיר, אף אם אינם בשלים והמגעים בעיצומם.
בהקשר הלובי, מדובר במדינה שמצויה במלחמת אזרחים, ולמעשה חצויה בין שתי ישויות, ממשלה אחת במערב שבסיסה בטריפולי, וממשלה שנייה במזרח, בטוברוק. כל אחת זוכה לתמיכת מדינות שונות. ממשלת טריפולי זוכה להכרת האו”ם ולסיוע מצד טורקיה וקטאר; בעוד ממשלת טוברוק נהנית מתמיכת מצרים, רוסיה, צרפת והאמירויות. מה בער לישראל להתערב בזירה בעייתית ומפולגת? האם ישראל שקללה את הזווית המצרית הרואה בלוב את החצר האחורית, או אף הקדמית, שלה שנוגעת לאינטרסים חיוניים ביותר שלה? כך גם שחקנים נוספים שישראל חייבת לשקלל את ההשלכות על האינטרסים שלה מולם.
אין לתמוה על כן לנוכח התגובה האמריקאית שלא הייתה חיובית כלל. בעינה עומדת גם התהייה כיצד הדלפת הפגישה תשפיע על מידת האמון בין ירושלים ורומא, שתיווכה בין הצדדים.
שאלה לא פחות מעניינת נוגעת להשלכות על הניסיונות מצד ישראל לנרמל יחסים עם מדינות נוספות, ובראשן סעודיה. שתי הזירות שונות כמעט לחלוטין והאינטרסים הסעודיים רחבים ומאתגרים יותר, וממוקדים במידה רבה מול וושינגטון. דווקא הדגש ברחוב הלובי לסוגיה הפלסטינית מעניין, ועשוי להיות רלוונטי בהקשר הסעודי. זה המחיש שאף שהפחת במרכזיות הסוגיה הפלסטינית נכון, היא לא נגוזה. ייתכן שהממשל הסעודי יצטרך לשקול ביתר זהירות את הזווית הפלסטינית הנוגעת להסכם אפשרי עם ישראל. בריאד בוחנים בשבע עיניים את ההשלכות של הסכם בכל הנוגע לנדרש מישראל בזירה הפלסטינית כדי שלא יזעזע את הזירה הביתית.
פרשה זו הזכירה שברחוב הערבי הסולידריות עם הפלסטינים קיימת ומאוד רלוונטית. מדובר בגול עצמי, שלא מחמיא בלשון המעטה לממשלת ישראל.
התרעות פיקוד העורף