התקשורת בטורקיה לא מפרטת נכון לכתיבת טור זה באשר לאופי "ההשלכות הקשות", אבל ניכר, כי בראייתם של ההנהגה והרחוב בטורקיה ישראל הגדישה את הסאה, וכי פעילות שכזו היא בבחינת קו אדום.
השאלה, אפוא, היא מה עומד פה על הכף? האם טורקיה צפויה לנתק את יחסיה הרשמיים עם ישראל? לא אם שואלים את הקאן פידאן, שר החוץ הטורקי ולשעבר ראש ה- MIT (ארגון הביון הטורקי), אשר בראיון לערוץ אלג'זירה מבהיר, כי החזרת השגריר הטורקי וניתוק הקשר עם ממשלת ישראל הם הצעד הנכון כעת, אולם יש להיזהר בשלב זה מצעדים אימפולסיביים מרחיקי לכת כמו ניתוק יחסים.
דבריו של שר החוץ הטורקי אינם נאמרים בחלל ריק, שכן בשעה שהמערב עומד לצידה של ישראל ומאפשר לה מרחב פעולה כמעט חופשי בעזה, הרי שארדואן סופג ביקורת קשה מהאיחוד האירופי וממדינות מערביות על השתלחותו בישראל, בנתניהו (אותו כינה "הקצב של עזה"), ולאור סירובו לכנות את החמאס "ארגון טרור".
המערב לא שוכח לארדואן את יחסיו החמים עם תנועת החמאס, את מחנות האימונים שאיפשר לה להקים בשטח המדינה, כמו גם את התמונה של צמרת התנועה מתפללת בטורקיה תפילת הודיה בבוקר ה- 7 באוקטובר. ארדואן נכשל בניסיונו למצב את טורקיה כגורם מרכזי בפעילות המדינית סביב המלחמה בעזה, ואף הפסיד לקטאר ומצרים את קלף התיווך בשחרור החטופים. ניתוק יחסים עם ישראל כעת יהיה, אפוא, בעוכריו, בייחוד לאור מצבה הכלכלי הקשה של טורקיה ומדיניות הפיוס שרקם ארדואן רק לאחרונה עם מצרים, ישראל, סעודיה והאמירויות.
ניתן רק לשער, כי ההשלכות הקשות צפויות לפגוע בצורה משמעותית בשיתופי הפעולה של ישראל עם טורקיה בתחומי האנרגיה, החקלאות, התעשייה והמסחר. פגיעה שאת היקפיה המצומצמים מרגישות ישראל וטורקיה כבר היום בעיקר בתחומי החקלאות, נוכח הפיכתה של טורקיה בשנים האחרונות ליצואנית מרכזית לישראל.
התרעות פיקוד העורף