חבל מאוד שהפוליטיקאים בישראל לדורותיהם לא התעמקו קצת בהתפתחות הדמוקרטיה ביוון העתיקה. היא הושלמה שם על ידי הרפורמטור הידוע, קלייסתנס, שלאחר שהעביר מספר תיקונים הפך את אתונה לדמוקרטיה אמיתית. לשלטון החדש הוא קרא בשם איזונומיה, שמשמעותו שוויון בפני החוק. הוא הבין שזהו יסודה של הדמוקרטיה, וכשאין שוויון בפני החוק, אין דמוקרטיה.
מיום שקמה מדינת ישראל היא נטשה את עקרון השוויון בפני החוק משיקולים שלטוניים קצרי ראות וחוסר אחריות לאומית. ישראל אינה דמוקרטיה משום שאין בה שוויון בפני החוק בנושא המרכזי והחשוב ביותר: הגנה על ביטחון המדינה מפני אויביה. חלק מאיתנו חייב מכוח החוק לשרת את ביטחון המדינה ולסכן את חייו; וחלק אחר, שהוא המגזר החרדי, פטור מלשאת בעול ביטחון המדינה ואינו צריך לסכן את חייו.
זהו העוול הגדול ביותר שחברה יכולה לעשות לעצמה. וזה בדיוק מה שעשתה הפוליטיקה המכוערת בישראל מאז ייסוד המדינה ועד היום. ריסקנו את עקרון השוויון והתעללנו בו. שיקרנו לעצמנו ושיקרנו לאחרים. עשינו את הפטור הניתן למגזר החרדי מלשרת את ביטחון המדינה לחלק לא נפרד מגוף הדמוקרטיה הישראלית. בפועל אנו קליפה המורכבת מכמה כללים של בחירות והכרעת הרוב, אבל ללא נשמת הדמוקרטיה, וללא העיקרון הבסיסי שעליו אפשר לבנות מדינה בריאה. ליצירת עוול נפשע זה בחברה הישראלית שותפות המפלגות הפוליטיות כולן לדורותיהן על שום שהציבור ספג זאת.
אבל הגענו לנקודת הכרעה היסטורית - מלחמת ה־7 באוקטובר. שבירתו של המגזר המשרת את ביטחון המדינה והכפפתו לעול שירות מילואים מופרז ודרקוני או צירוף צעירי המגזר החרדי לשירות בצה"ל. ההכרעה האמיתית החשובה ביותר כיום של מדינת ישראל היא אם נשכיל לעשות את המהלך ההיסטורי הנדרש של צירוף בני הישיבות לשירות סדיר ושירות מילואים בצה"ל. את אותה חובה המוטלת על אזרח חילוני חייבים להטיל ללא כל פתלתלות או סייגים גם על האזרח החרדי.
אני שומע הרבה קולות שאומרים לנו בהיפוקריטיות שאי אפשר לגייס את תלמידי הישיבות בכוח. כאילו הציבור החילוני אינו מגויס בכוח. כאילו צה"ל בנוי על התנדבות. אם אזרח חילוני לא יענה לצו הגיוס הוא יבצע עבירה פלילית וימצא עצמו בין כותלי בית הסוהר. אותו דין יש לנהוג גם עם אזרח חרדי.
אפילו אלה שמצהירים היום באופן חד־משמעי שחייבים לגייס גם את בני הישיבות, מנסים עדיין להציע להם דרכי מילוט משירות של אמת בביטחון המדינה. הם אומרים שירות בצה"ל או שירות לאומי. שירות לאומי אינו דומה לשירות בצה"ל. הוא לא מטיל מחויבות אמיתית להשתתף בביטחון המדינה. אם פרט יוכל לבחור שירות לאומי במקום שירות בצה"ל, זה לאמיתו של דבר שחרורו מנשיאה בעול הביטחון. שירות לאומי צריכים לשאת רק אלה שאינם כשירים לשרת בצה"ל מסיבות נפשיות או פיזיות.
ואז משננים לנו שוב שלימוד התורה הוא דבר קדוש. וזה כבר עניין של השקפת עולם. מי שרואה בלימוד תורה דבר קדוש, שיעשה זאת כמה שירצה, אבל זה לא פוטר אותו מלשאת ולהשתתף בעול ביטחון המדינה. אין אנו מדינה של דת יהודית. אנו רוצים להיות מדינה דמוקרטית אשר לה זהות יהודית. אין שום דבר במורשת ישראל שעל פיו הלומדים תורה פטורים מלהבטיח את ביטחון משפחתם או ביטחון הציבור הרחב. ההפך: זה מתחיל ביציאת בני ישראל ממצרים, כאשר נאמר מפורשות כי חמושים הם יצאו משם. בעלי יכולת הגנה עצמית. לא עדר. זה ממשיך עם ציוויו של יהושע האומר לשבטים המתיישבים בעבר הירדן כי הם יצאו חמושים כדי להגן על משפחותיהם.
שאלת גיוס בני הישיבות היא כיום ההכרעה הפנים־חברתית החשובה ביותר, שתשפיע על עתיד המדינה שלנו יותר מכל החלטה אחרת. ואוי לנו אם בצומת היסטורי זה לא נדע להתעלות מעל שיקולים קואליציוניים ונמשיך לתחזק את חוסר השוויון במקום לבטלו אחת ולתמיד. כל מי שייתן ידו לכך, יישא באחריות אישית לסיכון עתיד המדינה.
התרעות פיקוד העורף