ואכן, רבים ביקרו את יוזמתו בטענה כי לא יעלה על הדעת שכי קצין במדים יבקר את המערכת האזרחית-פוליטית. חל איסור על לובשי מדים להתבטא ולומר את דעתם, או להעיר את הערותיהם לציבור שאינו צבאי, מחשש עירוב צבא בפוליטיקה. תא"ל גולדפוס הכיר את האיסור, ולמרות זאת בחר להסתכן ולומר את שמעיק עליו, בפומבי ובמילים ברורות. אין לי ספק כי כמו רבים בישראל הוא סבר כי אין דרך אחרת, ועליו לומר את אשר על לבו, ולשאת בתוצאות.
כבר התייחסתי למצב הקשה בו נמצאת ישראל, ואני מאמין כי תא"ל גולדפוס חש כמוני, והוא חווה זאת אישית בלוחמו כתף אל כתף עם חיילי הסדיר ובמיוחד עם חיילי המילואים - יומם וליל. הוא החליט להיות להם לפה, ולזעוק את זעקתם.
גם הוא חש, ממש על גופו את אזלת היד הממשלתית, את חוסר הנחישות, ואת הקרע והקיטוב שמפרק את החברה האזרחית, ומאיים על החזון הציוני ועל חוסנה הדמוקרטי של ישראל. גם הוא, כמו רבים מאתנו, עד לעובדה שלא נעשה דבר שישנה את התהליכים הרעים שמתחוללים בישראל, וישנה את מהלך האירועים ההרסניים שמאיימים על החברה הישראלית.
שמחתי לשמוע את תגובתו של שר האוצר, ואני תקווה ששאר שרי הממשלה יפנימו אף הם את דבריו. דברי תוכחה שיצאו מן הלב. טוב יעשה הרמטכ"ל אם במקום שיחת נזיפה, ישבח את הקצין ואומץ ליבו ויוסיף הערה כי היה עליו לקבל אישור מראש להתבטאות הפומבית.
אנו כאזרחי המדינה שלנו, חייבים להודות לתא"ל גולדפוס על דברים כנים, נכונים ואמיצים. ולייחל יחד עמו שקריאתו תחלחל ללבבות ותתקן את שלל הדברים שמחייבים תיקון.
התרעות פיקוד העורף