התקפת הטרור של חמאס על ישראל בשבעה באוקטובר, והמלחמה שפרצה בעקבות התקפה זו, הביאו למוקד הדיון הציבורי את גיוס בני החברה החרדית. גיוסם חיוני במיוחד בעת הזו מכמה טעמים.
ראשית, המלחמה מבהירה את הצורך בשוויון בין המגזרים השונים של החברה הישראלית. המצב בו בני החברה החרדית אינם מהווים חלק מהתרומה למדינת ישראל בצורה של שירות צבאי מהווה כשלעצמה פגיעה משמעותית בעיקרון השוויון, שהוא עיקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי. תרומה שוויונית גם מייצרת סולידריות בין כלל חלקי החברה, סולידריות החיונית ליכולתה של ישראל להתמודד עם האתגרים העומדים בפניה.
שנית, לצה"ל יש צורך בכוח אדם, בעיקר ביחידות הקרביות. המשימות של הצבא הורחבו, חיילים רבים נהרגו, ורבים עוד יותר נפצעו. את השורות החסרות יש להשלים ולהרחיב. בלא שירות בני החברה החרדית יהיה קשה מאוד להשלים את שורות המשרתים.
ולבסוף, ההימנעות משירות בצה"ל של בני החברה החרדית מציבה את מודל צבא העם בסכנה. אם לא יתגייסו בני החברה החרדית, לא תהיה ברירה אלא להאריך משמעותית את שירות החובה ואת שירות המילואים של בני האוכלוסיות המשרתות, הארכה שכלל לא ברור שהמשרתים יוכלו לשאת אותה – מבחינה כלכלית ואישית כאחד.
יתר-על-כן, הגברים החרדים מהווים כבר היום כמעט רבע מהגברים המועמדים לשירות ביטחון. הגידול העצום באוכלוסייה החרדית, יביא לכך שבתוך כמה שנים הם יהוו יותר משליש מהמועמדים. האוכלוסיות המשרתות בצה"ל ימצאו את עצמן במיעוט. התוצאה עלולה להיות קריסה של מודל השירות בצבא העם, ובמיוחד של מודל המילואים. ללא התגייסות של כלל חלקי החברה הישראלית, עלול צה"ל למצוא עצמו מול התחמקות הולכת ונרחבת משירות, בייחוד משירות מילואים.
מכל הטעמים האמורים, אין ברירה לצה"ל ולחברה הישראלית כולה לפעול לגיוס בני החברה החרדית לצה"ל. את השינוי יש להתחיל כעת.
התרעות פיקוד העורף