אבא, אתה בן 61 שנה. חגגת יום הולדת. לפני יומיים ציינו בעצב את התאריך. והאמת, אבא? זה עצוב ברמה שכל הגוף כואב. התכנסנו בבית, בתאריך הולדתך, השבט שיצרת, שהוא כל כך בדמותך. השבט שמורכב מציניות, חספוס, הומור, אכפתיות אדירה אחד לשנייה והמון אהבה שלא צריכה להיאמר במילים.
יש ימים שאני לא מבינה איך אפשר להמשיך לנשום כשאתה לא פה. ויש ימים שאני אסופה בדמותך, לא מוכנה להישבר, לא מוכנה לוותר על הארץ הזו. לפעמים אני מחפשת לאן הכי כדאי לברוח מפה. ולפעמים אני קמה בבוקר והלב שלי מבקש יום שמח עבור נכדיך שכל כך אהבת.
תומר חזר לפני שבוע מטיול אופניים "קשה". סיפר בגאווה שצלח את המסלול, והוסיף שהכי היה רוצה לספר לסבא ליאורצ'יק שלו, כי הוא ידע לרכוב הכי טוב על אופניים. לדגן חגגנו יום הולדת חמש לא מזמן, הוא לא מפסיק לבקש תרגילי חשבון, הוא כבר פותר תרגילי כפל וחילוק. ובכל תרגיל כזה, אני מודה לך בלב על ההתעקשות המעצבנת שלך שאדע את לוח הכפל בעל־פה.
ושי הקטנה, כבר בת ארבעה חודשים. היא מתהפכת, מסתובבת ופורצת בצוחק שובה לב כשהיא שומעת מישהו שורק. וכל פעם כזו מכווצת את הבטן, איבדנו את הסבא עם השריקות הכי מרשימות.
היום, יום ראשון, 21.7, נקיים בכיכר החטופים התרמת דם בדמותך, לזכרך ובקריאה נואשת להשבת כל 120 החטופים עכשיו! אנחנו קוראים לכולם: בואו, תתרמו, זה באמת מציל חיים. אז יום הולדת אבא, יום הולדת לא שמח בכלל. אוהבת אותך ומתגעגעת ברמה שלא ידעתי שאפשר להתגעגע.
אבא שלי, ליאור, נהרג ב־7.10 בקיבוץ שלנו, בבית, במקום שהחשבנו למוגן ביותר בעולם. הקושי בהתמודדות עם האובדן של אבא מתגבר מעצם העובדה שאין קבר לעלות אליו, אין אפשרות לסגירת מעגל ולהתחלה של תהליך ריפוי. אנחנו עסוקים במאבק להשיב את גופו למקום שאליו הוא שייך. לאדמת הקיבוץ שאליו הגיע מארגנטינה בגיל שבע ומאז סירב לעזוב. אבא נחטף לרצועת עזה על ידי מחבלי חמאס הארורים. אך האחריות לשבתו מוטלת על ממשלת ישראל. אל תסכנו את חיי חיילינו האמיצים, אל תסתכנו בהגדלה נוספת של משפחת השכול. חתמו על עסקה שתחזיר את כולם הביתה, את החיים לשיקום ואת החללים והנרצחים לקבורה ראויה באדמת ישראל.
התרעות פיקוד העורף