כניסתו לתפקיד של שר החוץ החדש, גדעון סער, שהיה בעברו עיתונאי, יוצרת הזדמנות לשדרוג ההסברה הישראלית בעולם ולשינוי תדמיתנו בקרב מקבלי ההחלטות והציבור הבינלאומי בכלל. מצבנו הקשה בזירה הבינלאומית מחייב את משרד החוץ, האמון על הצגת ישראל בעולם, לשורת צעדים.

בימים האחרונים אני שומע שוב ושוב יושבי אולפנים שמתגאים על חלקם בקידום ההסברה הישראלית, שאמורה להרחיב את המטרייה המדינית הדרושה למיגור חמאס. המנטרה הקבועה היא “הופעתי בעשרות תחנות זרות, אפילו לטלוויזיה ההודית הגעתי. התראיינתי והסברתי בבירור שחמאס הם רוצחים ברברים, כמו הנאצים או כמו דאע"ש".

חלק מאותם פוליטיקאים, שבאמת עושים מאמץ עצום ומדלגים בין רשתות הטלוויזיה הזרות, מציגים את עמדותינו באנגלית של כיתה ט’ ומשוכנעים שדבריהם עושים נפלאות בדעת הקהל העולמית.

הם טועים, כמובן. כדי לנצח בקרב על התודעה, כלי הנשק אינו “ראש מדבר”, אלא יצירה של הזדהות רגשית. זו יכולה לבוא מסרטונים שצילמו קורבנות על רקע פסטורליות הקיבוץ, או מסרטונים של ירי על בחורות צעירות שבאו לרקוד ושל אמהות לתינוקות הנחטפות לעזה. גם הטרגדיה של המשפחות חייבת לבוא לידי ביטוי בחומרים המועברים לעולם.

דרך נוספת היא פנייה למפיקי סרטים בינלאומיים, תומכי ישראל (ארנון מילצ’ן, למשל), כדי שיפיקו שוברי קופות בהשתתפות כוכבי-על, כשסיפור הרקע הוא אירועי הזוועה של 7 באוקטובר. סרט עלילתי על ילדי משפחת ביבס יעבוד טוב פי כמה מעוד ריאיון של קרעי או אמסלם בטלוויזיה ההולנדית או הספרדית.

הריאיונות למיניהם, שערכם מועט, לדעתי, חייבים להיערך בשפת השידור, כלומר, בלי לתת למתרגם אפשרות לעוות את הדברים הנאמרים בכתוביות התרגום.

יש עוד “חוכמה” של הרשתות הזרות בסיקור המלחמה המוטה נגדנו: קיום ריאיון עם מנהיג ישראלי במה שנקרא “חלונות”. המרואיין מופיע על מחצית המסך, ותמונה או סרטון מופיעים על המחצית השנייה.

כשהמרואיין הישראלי אומר, ובצדק, שאנחנו עושים מאמץ למנוע פגיעה בבלתי מעורבים, מוקרנת לצידו על המרקע תמונה של אם הזועקת על מות בנה בהפצצה. מאותו רגע, כל דבריו של המרואיין הופכים לשקר בעיני המתבונן.

אני מכיר את הטיעונים שלפיהם הבעיה שלנו היא במדיניות, וששום מערך הסברה לא ישנה את תדמיתנו בעולם. כיוון שבשלב הנראה לעין איני רואה שינוי דרמטי במדיניות הפעלת הכוח של ישראל (וייתכן שיש לשנותה), לא נותר לנו אלא להתרכז במה שניתן לשינוי – ההסברה שלנו בעולם.

במאבק על תדמיתנו בעולם יש לחשוב מחוץ לקופסה, לחרוג מהשגרה, לוותר על האגו ועל המאמץ לחזק את הבייס הפוליטי, כי בנפשנו הדבר. אם לא נתעשת, אנחנו עלולים, למרות גלי האופוריה על ניצחון טראמפ, למצוא עצמנו חלילה במצבן של דרום אפריקה או סרביה בעבר, בזמן שאנחנו מקיימים מאבק מוצדק נגד הבאים עלינו לכלותנו.

הכותב שימש יועצו של שמעון פרס

המאבק על ההסברה: פוליטקאים עם אנגלית של כיתה ט' לא יעזרו פה

הדרך לשינוי תדמיתנו בעולם אינה ריאיונות כושלים של פוליטיקאים ברשתות זרות, אלא יצירה של הזדהות רגשית בקרב הצופים