כעבור כמה ימים נמנו כ־20 אלף גופות של מוסלמים סונים בעיר. העולם לא שם לב לטבח ההמוני כי הוא עסק במלחמת לבנון. “פרשת חאמה” שופכת אור על העיקרון הנוסף שבו דגלה משפחת אסד. כבת העדה העלאווית, עדה שכוללת רק 11% מתושבי סוריה, המשפחה ניהלה קרב הישרדות מתמשך וחסר עכבות, רצוף מסעות רצח עם בתוך שטח המדינה.
עדיין אין לדעת אם ניצחון 18 קבוצות המורדים שכבשו את סוריה, בתוכם אסלאמיסטים וג’יהאדיסטים, הוא בשורה טובה או רעה לעולם ולמזרח התיכון. אבל כבר עתה ניתן לזהות המשכו של תהליך שהחל בתחילת שנות האלפיים – נפילתם של הרודנים הערבים. תחילה היה זה סדאם חוסיין בעיראק, אחר כך קדאפי בלוב ועתה אסד בסוריה. לא שהמשטרים במצרים, בירדן, במרוקו, בקטאר, בבחריין ובאמירויות הם דמוקרטיות צרופות, ובהחלט קיים חשש ליציבותם, אבל שלושת העריצים שהופלו בעשורים האחרונים הם עדות לסוף עידן הדיקטטורות.
בסופו של דבר, ישראל משפרת מאוד את מעמדה האסטרטגי בעקבות השינויים בסוריה. וזה הרבה מעבר לתפיסת החרמון הסורי. שתי התומכות העיקריות בסוריה, איראן ורוסיה, נעלמות זמנית מהזירה ומשפרות את יכולתה של ישראל לשלוט באזור. ארגון חיזבאללה מוכה ומבודד, בדיוק כמו חמאס והג’יהאד האסלאמי.
למדינת ישראל היו, עם הקמתה, שבע אויבות קשות: מצרים, סוריה, ירדן, לבנון, סעודיה, לוב ועיראק. מצרים וירדן חתמו עימנו על הסכמי שלום. עיראק, לוב וסוריה נפלו וחדלו להוות איום אמיתי, וסעודיה קרובה להסכם עם ישראל. לישראל יהיה יותר קל עכשיו להתמודד עם הגרעין האיראני ועם ארגוני טרור חדשים, אם יקומו, ללא המעטפת הסורית.
לא מן הנמנע שנבכה את לכתו של אסד הבן אם וכאשר הכאוס בסוריה יהיה דומה לזה שבעיראק או בלוב. אבל קיימת גם אפשרות שיתארגן שם ממשל מסודר, בחסות ארצות הברית ומדינות באירופה. ואז, מי יודע, גם שגרירות ישראלית בדמשק לא תהיה בגדר חלום.
התרעות פיקוד העורף