רימוני הלם הם אמצעי מסוכן, שתוכנן לשימוש זהיר תחת נהלים ברורים ואיסור מוחלט על השלכתם מטווח קצר. גם תחת אותם נהלים, היו מקרים חמורים של שימוש מופרז ברימוני הלם בהפגנות. נראה כי השינוי העכשווי נתפר למידותיהם של חמישה שוטרים, בהם רפ"ק מאיר סוויסה, שהואשמו בהשלכת רימוני הלם לעבר מפגינים בתל אביב במרץ 2023. אני עצמי חוויתי פגיעה מרימון הלם בהפגנה לפני כמה שבועות. עמדתי בצד הכביש עם היועצת שלי, כשזה קרה פתאום. ללא כל אזהרה, רימון הלם הושלך לעברנו. הפיצוץ היה עוצמתי – ונפלנו מעוצמת הפגיעה. אז הגיע עוד אחד. הרימון השני התפוצץ אפילו קרוב יותר אלינו. רק בזכות שוטרת שקלטה את החבלה מהנפילה ואת ההלם שלנו, ומשכה אותנו מהרימון במהירות, לא קרה לנו דבר חמור יותר מכמה חבלות יבשות.
אירועים כאלה לא נגרמו בגלל טעות נקודתית או החלטה מבצעית בעייתית. הם משקפים מגמה מסוכנת, שלא התחילה תחת בן גביר, אבל הואצה ואף שוכללה במשמרתו. במדינה דמוקרטית מתוקנת, אירועים שבהם אזרחים שומרי חוק נפגעים מאלימות משטרתית מיותרת צריכים להדליק נורות אדומות בכל דרגי הפיקוד. בבריטניה, לדוגמה, בית המשפט העליון פסל טכניקות דומות שהעמידו מפגינים בסכנה, כמו דחיקתם לאזורים צפופים. בישראל טכניקות אלה הפכו לסטנדרט. המסר לשוטרים ברור: הפעילו כוח בלי לחשוש מההשלכות. כשהמשטרה עובדת עבור שלום השלטון, במקום עבור שלום הציבור, אין להתפלא על כך שהמוחים נגד השלטון הופכים מאזרחים שיש להגן עליהם לאויב מבית שיש לדכא.
בית המשפט, שאמור להיות המחסום האחרון מפני סמכויות היתר של הרשות המבצעת, חייב להתערב ולפסול נהלים מסוכנים שיאפשרו לגורמים פוליטיים להפוך את המשטרה למיליציה הפרטית שלהם. אבל המאבק שייך לא רק לבית המשפט. המוחים האמיצים, שכבר שנים פוקדים את הרחובות מדי שבוע בקרב על נשמתה של המדינה, חייבים להמשיך ולהתנגד לדיקטטורה למרות הקשיים והאיומים. נתניהו ושותפיו בימין הקיצוני בונים על שחיקה וייאוש שלנו, ולנו אסור להיכנע ולנטוש את המאבק ברגע הקריטי הזה.
מכון מולד וגופים אחרים כבר הוציאו תוכניות חשובות לבניית המשטרה מחדש ביום שאחרי. כדאי שנכיר אותן ונבין איך נכון יהיה לשקם את מערכת אכיפת החוק, כך שכשנביס את הכהניסטים – ואנחנו נביס אותם – לא נסתפק בהוצאת בן גביר מהמשטרה. במקום משטרת שלטון, נבנה את משטרת ישראל.
התרעות פיקוד העורף