הניסיון הפתטי של חמאס לעצב תודעת ניצחון באמצעות בניית הבמה ההזויה בכיכר, התדרוך של בנותינו לחייך לקהל, ההצגה הפומבית המתוסרטת – כל אלה היו ניסיון ברור לשלוט בנרטיב, להציג עליונות ולשדר כוח מול הציבור שלהם ומולנו. רק מה? הם פספסו בגדול.
התמונה שתישאר בזיכרון הקולקטיבי היא שאת הישראלים לא ניתן לשבור. אנחנו נחזור לעמוד על הרגליים, לעמוד זקוף ואפילו לחייך. זה מסר הרבה יותר עוצמתי מכל מערכת הגנה מתוחכמת או מכל מבצע צבאי מוצלח ככל שיהיה. לראות את החטופות שבות הביתה, בלי שנשברה רוחן - זו עדות לעוצמה האמיתית של העם שלנו.
זה הזכיר לי ציטוט שקראתי בספר זיכרונותיו של שאזלי, שר המלחמה המצרי ממלחמת יום הכיפורים: "נדהמתי לראות את החיילים של הצבא הציוני, לא משנה כמה אבדות הם ספגו, הם המשיכו להופיע אחד אחרי השני, ברוח קרב אימתנית. עד היום לא הצלחתי להבין איך מייצרים חומרים כאלה... במחשבה נוספת, הם לא ניצחו כי הצבא שלהם היה חזק יותר, הם ניצחו כי רוחם הייתה חזקה יותר".
חמאס אולי כתב על הבמה ש"הציונות לא תנצח" - רק שהחיוכים של הבנות הראו אחרת.