בדיקה של סקרי מנדטים עשויה להיות מתעתעת, וכפי שאמר שמעון פרס ז"ל: "סקרים הם כמו בושם – אפשר להריח אותם, אבל לא כדאי לשתות". נכון לעכשיו, אין מועד ברור לבחירות, במיוחד כאשר הקואליציה עשויה לצלוח בשלום את אישור תקציב המדינה בסוף החודש, למרות העובדה שחוק הגיוס טרם עבר.
היתרון המרכזי בסקרים הוא בכך שהם מצביעים על מגמות – איפה דעת הקהל נמצאת ומה היא מחפשת. הדבר חשוב במיוחד כשמדובר בצד שמתיימר להציג אלטרנטיבה. בניגוד לסיעות הקואליציה, שנותרות יציבות יחסית, בגוש האופוזיציה חלו שינויים רבים מאז השבעה באוקטובר.
קשה להיזכר בכך, אך בחודשים הראשונים של המלחמה, מפלגת "המחנה הממלכתי" גרפה אהדה עצומה, ואף נסקה אל מעבר ל-40 מנדטים. אולם, ככל שהמלחמה התארכה והביקורת על שיתוף הפעולה עם ממשלת נתניהו התגברה, גנץ מצא את עצמו מאבד עשרות מנדטים. כיום כבר ברור כי רבים ממצביעיו היו מתלבטים שמצאו אצלו 'חנייה' זמנית – אך מעבר לסימפטיה למסר האחדות, לא ראו בו בית פוליטי של ממש. גם מצבו של יאיר לפיד לא טוב יותר – מפלגתו "יש עתיד", שהחזיקה כמעט במחצית מחברי הכנסת של האופוזיציה הנוכחית, איבדה את מעמדה כמובילת הגוש המתנגד לממשלה. לפי סקר "מעריב" האחרון, מפלגתו של לפיד מאבדת מחצית מכוחה (!), ובתרחיש שבו נפתלי בנט מתמודד בראשות מפלגה עצמאית, "יש עתיד" נחלשת אף יותר, וצונחת לתשעה מנדטים – לעומת 24 בכנסת הנוכחית.
עם זאת, דווקא מתוך המשבר הזה צומחות שתי דמויות מפתיעות – שונות לחלוטין זו מזו. מצד אחד, יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מבסס את עצמו בבירור כאלטרנטיבה הימנית לממשלת "הימין על מלא". בסקר "מעריב" מיום שישי, ליברמן מקבל 16 מנדטים – ומשתווה לגנץ כמפלגה השנייה בגודלה. עם מסרים ביטחוניים תקיפים ורכיבה על גל המחאה נגד החרדים, הוא מצליח למשוך קהלים חדשים ולהגיע לשיא כוחו.
מן העבר השני, סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן, צובר תאוצה בגוש השמאל הציוני. לאחר שאיחד את העבודה ומרצ למפלגה אחת, הוא הפך למועמד המוביל של מחנה השמאל המובהק – ואיחד סביבו כוחות שאינם חוששים להצהיר על עמדתם השמאלית. בחירתו של גולן, לצד עלייתו המטאורית לכדי 14 מנדטים, מוכיחה את עצמה.
מעניין לראות כי גם בתרחיש שבו בנט מתמודד, ליברמן וגולן שומרים כל אחד על עשרה מנדטים – מספר הגבוה משמעותית מכוחם בכנסת הנוכחית. נתון זה מלמד עד כמה הם התבססו בדעת הקהל.
התרעות פיקוד העורף