איזה מזל? איזה יתרון טוב ומבטיח? מתברר שהנתק הקיים והמתמשך בין ישראל לקהילה הגדולה בארה"ב ולקהילות אחרות בתפוצות הוא מצב חיובי ואפילו מוצדק. מי ומה שחשף את התועלת והרווח בנתק הזה, הוא "הכנס למאבק באנטישמיות", המתקיים בירושלים. הרווח שהכנס הזה הניב הוא שישראל, מדינת העם היהודי, לא רק נותקה והורחקה מהמאבק נגד מגיפת האנטישמיות. המאבק נגד אנטישמיות נמסר והופקד לא סתם רשמית, אלא מעשית ובלעדית לרשותם ולסמכותם של ראשי ובכירי הקהילות בתפוצות, במיוחד הקהילה בארה"ב.
לממשלת ישראל ולכל גורם ישראלי רשמי אין יותר שום חלק ונגיעה במאבק נגד אנטישמיות. זאת התוצאה, המסר, מסקנה שהכנס הזה השאיר וצרב. כנס שהתקיים בבירה בירושלים, במיוחד ובעיקר בגין חלק גדול ממי שהוזמנו ונענו להזמנה רשמית להשתתף בו, נתן, העניק והבטיח לגיטימיות ישראלית לאנטישמיות. יותר מזה, הכשר מראש לגילויי, ביטויי ותקריות שנאה נגד יהודים ומוסדות יהודיים.
מאבק נגד אנטישמיות הוא יעד מקומי, דאגה וחרדה ליהודיים מקומיים, עיסוק לעסקנים מקומיים. היה חשוב, מועיל ומעודד לדעת ולחוש שישראל וממשלתה שותפים למאבק ותורמים חלקם באיזו צורה ואופן שהם למאמץ נגד אנטישמיות. דוקא בחסות רשמית של ממשלת ישראל, בהתנהלות של שר שאין לה הגדרה אחרת מאשר גסה ורומסת כל התחשבות בקהילות התפוצה, לא זאת בלבד שהממשלה הפקירה את המאבק באנטישמיות בידי גורמים גזעניים קיצוניים, מהם מזוהים כאנטישמים. לא אחר ממי שנושא בתואר שר התפוצות הודיע רשמית למנהיגי התפוצות, "תשכחו מסיוע, משיתוף פעולה מתיאום כל-שהוא במאבק נגד אנטישמיות. אנחנו, בישראל, לא זקוקים לכם. יש לנו גזעניים קיצוניים, עם רקע ועבר של אנטישמיות".
התרעות פיקוד העורף