ניתן היה לדמיין את הסרטון שיוציא נתניהו כשכולו מדושן עונג, כדרכו, בתום הביקור, כמו "אני מביא היום בשורה גדולה לאזרחי מדינת ישראל, בשורה שאף מדינה לא יכולה אפילו לחלום על משהו שקרוב אליה. בזכות הידידות האישית בין הנשיא טראמפ וביני, המכס על ישראל הופחת ב-82%, ויעמוד על 3% במקום 17%. תודה גדולה לך הנשיא טראמפ". זה הסתיים בשתיקה.
נושא שני, חשוב אלפי מונים מקודמו, חשוב פחות רק מהחובה להחזיר מייד הביתה בפעימה אחת את כל 59 החטופים שלנו, הוא איראן. גם כאן, אחרי שהעולם נחשף להיקף הכוחות האדיר שארה"ב העבירה לאזור, שמשמעו אינו הפחדה אלא כוונת מכוון למתקפה עצימה ומכרעת, נראה היה שנתניהו נסע לסגור דברים אחרונים עם טראמפ.
נתניהו "חוגג" לנו על הראש שנים ארוכות עם הנושא האיראני, מפחיד את הציבור ועושה שרירים של ביבי גיבור, אך בפועל – הכל דיבורים, לפחות נכון לעכשיו. פרולה פרולה. את ההזדמנות ההיסטורית שהייתה לנתניהו לנקוט יוזמה להשמיד את הגרעין האיראני וגם את שלטון האייתולות הנאצי, מחולל הטרור האיסלאמי, בין ממשלי ביידן וטראמפ, הוא פספס.
גם כאן, ניתן היה לדמיין את הסרטון שיוציא נתניהו בכיוון של "לא אוכל לפרט את שנאמר בשיחותיי עם הנשיא טראמפ. אני רק יכול להתחייב שלאיראן לא תהיה יכולת גרעינית והיום הזה קרוב מאוד". ומה בסוף? הצהרה מוקלטת של תירוצים. ידוע שתירוצים הם חלופה נפסדת למעשים.
"לי זה לא יכול היה לקרות. זו חבלה קשה בביטחון הלאומי שנובעת מרפיסותו וחולשתו של ראש-הממשלה ואני קורה לו מכאן, מירושלים, לנצל את הזמן שיעמוד לרשותו בטיסתו חזרה ארצה ולנסח מכתב התפטרות והתנצלות בפני אזרחי מדינת ישראל, ולהכריז מייד על בחירות בזק חדשות". במקום זה, שתיקה.
דומה הדבר למובילת טבלת הליגה בכדורגל שמגיעה למשחק נגד האחרונה בטבלה ויודעת שתיקו מספיק לה והיא זוכה באליפות, אך חוטפת שלישיה ומפספסת אליפות שהייתה לה בידיים.
נתניהו חטף שלישיה - במכס, באיראן ובארדואן, אבל מי שאכל אותה זה אנחנו. הלוואי שנתעורר בבוקר קרוב ונגלה שבחדרים הסגורים סוכמו דברים הפוכים.
התרעות פיקוד העורף