אם עוקבים אחרי הרשתות החברתיות, מוצאים שם אינספור ציוצים על נתניהו ועל משפחתו, כולל ניתוחים פסיכולוגיים שלא היו מביישים את פרויד. דבר אחד נעדר מהציוצים: בהנחה שקהל המצייצים לא הצביע לנתניהו, אלא למפלגות אחרות, לא ברור כיצד הוא אינו עושה חשבון נפש כשנבחריו, נציגיו, אינם מתפקדים ואינם מביאים תוצאות.
בצד העובדה שהם כשלו כישלון מוחלט ביצירת חיבורים על מנת לנסות לשוב לשלטון, את הביקורת החמורה ביותר על אוזלת ידה של האופוזיציה יש למתוח בסוגיית החטופים. רבים תוקפים את בני גנץ על חבירתו לממשלה עם הימין הקיצוני בתחילת המלחמה, אך מתעלמים מעובדה מכרעת: עם גנץ בממשלה קיבלנו 80 חטופים בעסקה נוחה לנו. מי יודע אם הנשים והילדים היו משוחררים אלמלא היה אז גנץ בממשלה.
אם אלוני, למען השלום, הייתה מוכנה לשבת בממשלה שנגדה רבים מעקרונותיה, יכלו ראשי האופוזיציה השבעים, במקום לצייץ ולכתוב ספרים, לחבור לממשלה למען אחינו החטופים והמעונים. פדיון שבויים הוא אולי המוצדקת שבמטרות. ראשי האופוזיציה מצייצים כאחרוני הצייצנים ולא עושים הכל, כולל חבירה זמנית לממשלה, למען מטרת־העל הזאת, ונהנים מכך שמטרגטים את גנץ. כדאי שהם יזכרו: גנץ ישב בקבינט שהצליח להציל 80 נשמות. הם – אף לא אחת.
התרעות פיקוד העורף