קלמן ליבסקינד לא נותן לעובדות לבלבל אותו – הוא פשוט מסלף אותן | דעה

מאמר שפרסם קלמן ליבסקינד ונשען על מחקר של  רגבים (תנועת הימין הקיצוני שהקים סמוטריץ') טוען לנפץ לרסיסים את "עלילת הדם" על אלימות מתנחלים ולסמן את ארגון יש דין כאחד האחראים לעלילה. במהלך השנים שמענו וקראנו אלפי עדויות שניתנו לנו על ידי פלסטינים שחוו על בשרם אלימות מתנחלים, צפינו בתיעוד של אירועים, עקבנו אחרי אלפי תיקי חקירה משטרתיים וניתחנו נתונים של המשטרה. לכן, הסתקרנו לקרוא את הדוח שמנפץ את כל מה שידוע לנו על אלימות מתנחלים. אולם, מסתבר, שהדוח המדובר כלל לא פורסם, ובהיעדרו כל שנותר לנו הוא להתייחס לדבריו של ליבסקינד.

המהלך של ליבסקינד הוא כזה: הוא מתייחס למסד הנתונים של אוצ'ה (משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים), שהוא מקור המידע הנרחב ביותר על אירועי אלימות מתנחלים נגד פלסטינים, שם תועדו 6,285 אירועים שהתרחשו בין 2016 ל-2023. משם אט אט הוא "מנכה" כל מה שלא נראה לו רלוונטי כדי להראות שאין דבר כזה אלימות מתנחלים. מה יורד? למשל 1,704 אירועים שאינם נחשבים כי "התרחשו בירושלים". ישראל אמנם סיפחה את ירושלים המזרחית, אך הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בסיפוח המנוגד לחוק הבינלאומי, ומחשיבה אותה כחלק מהגדה המערבית. וכן, גם בירושלים, תחת ממשל וריבונות יהודית, אלימות והתעמרות בפלסטינים משמשת כלי בשירות התנחלות בשכונות כמו סילוואן ושייח' ג'ראח.

עוד יורדים מהרשימה 1,613 אירועים שמוגדרים "כניסה לאדמות במסגרת סיורים וטיולים". כדאי להתעכב רגע על מקרים אלה שליבסקינד החליט שהוא לא מחשיב כאלימות מתנחלים. אותם "סיורים וטיולים" הם שם קוד לנוהג המגונה והבריוני של מתנחלים להיכנס לכפרים ולעיירות הפלסטינים, או לאדמות חקלאיות פרטיות, במטרה ברורה להתנכל לפלסטינים, לפגוע בהם, לחבל ברכוש ובגידולים חקלאיים, לסלק מהן את בעליהן החוקיים, להקים בהן מאחזים או לזרוע הרס כללי. זוהי פעילות יזומה ומאורגנת המבטאת באופן מזוקק את תחושת האדנות והעליונות היהודית שמאפיינת את תושבי הגבעות ושוכני החוות.

כך למשל ביוני 2022 אברהם שמש ששימש כמלווה מבוגר לקבוצה של נערים ערך "סיור" באדמתה של משפחת חרב מהכפר אסכאכא. הם הגיעו מצוידים בכלי עבודה במטרה להקים מאחז לא חוקי במסגרת "שבוע הקמת יישובים" של תנועת "נחלה". מספר תושבים מהכפר מיהרו למקום ודרשו ממסיגי הגבול להסתלק, אך המתנחלים התעלמו והמשיכו להתקדם בתוך השטח הפרטי. למרות שתושבי הכפר, למעט מבוגר אחד שאחז במקל לא היו חמושים בדבר, שמש התקרב לעבר עלי חרב - צעיר בן 27  - ודקר אותו בעוצמה בליבו. עלי התמוטט במקום ומת. לאחר מכן שמש החביא את הסכין וחזר לביתו מבלי שעוכב על ידי שוטרים שהיו נוכחים באירוע. הוא נעצר רק למחרת ולאחר שהכחיש בתחילה, הודה בדקירה. תיק החקירה נסגר בטענה להיעדר ראיות מספיקות וששמש פעל ל"הגנה עצמית". למרבה המזל לא כל אותם "טיולים וסיורים" מסתיימים באופן כה טרגי, אבל הרושם שליבסקינד מבקש ליצור כאילו מדובר בחוגי סיירות תמימים המבקשים לתור את הארץ אינו משקף את האמת.

ליבסקינד ממשיך למחוק. 2,039 אירועים שכוללים "תקיפה או נזק לרכוש ללא פגיעה בגוף". ליבסיקנד מודה ש"אלה אירועים רעים שלא צריכים לקרות". אבל מוריד אותם ממניין אירועי אלימות המתנחלים, משום ש"הם לא היו אמורים להיכלל במסד הנתונים הזה של האו"ם שמתיימר לספר על פגיעות בגוף". הצתת הבתים, שריפת החנויות והמכוניות, ניתוץ ריסוק ושבירה של רכוש, השחתת מבנים, גניבת בעלי חיים, גרימת נזק לעצי זית ולגידולים חקלאיים – כל אלה אינם בגדר אלימות מתנחלים מבחינתו. כאשר ליבסקינד עורך השוואה לגנבים בנס-ציונה או לזייפני צ'קים בנהריה הוא מעלים במודע את ההקשר שבו מתבצעים פשעי המתנחלים ואת המניע האידיאולוגי שבבסיס עבירות שמטרתן להטיל טרור על הפלסטינים, למנוע מפלסטינים מלהגיע לאדמתם (בין אם בשל איסור של הצבא או מפחד) ולגרש קהילות מבתיהן.

הוא גם מתעלם מיחסי הכוחות ומכך שהפלסטינים אינם אזרחים שוויי זכויות ואין להם שום אמצעי או יכולת להתגונן - אין להם כיתות כוננות חמושות או חיילים השומרים על היישובים מפני פולשים לא קרואים, אסור להם לשאת נשק או לסלק פולשים וונדליסטים בכל אמצעי אחר. פלסטיני שינסה להגן על עצמו, על משפחתו או על רכושו ייעצר ויואשם בטרור במקרה הטוב או "יימצא את מותו" במקרה הרע. הם ניצבים חסרי הגנה מול שלטון הכיבוש ומול מתנחלים חמושים בנשק ובצבא. אירועים רבים שבהם מתנחלים "רק" פגעו ברכוש – כלומר פלשו מרצונם לתוך כפר פלסטיני וחיבלו ברכוש התושבים  – מסתיימים בהתערבות אלימה של הצבא ואף בהרג או פציעה של פלסטינים שביקשו להגן על רכושם ולהניס את הפורעים. כלומר, חלק מהמקרים שבהם פלסטינים נפגעים מירי שביצעו חיילים קשורים לאלימות מתנחלים.

ליבסקינד ממשיך למחוק ולמחוק, עד שהוא נשאר עם 833 אירועים שהוא מוכן להודות שאולי, רק אולי, יכולים להיחשב כאלימות. בדקנו מה אומרים הנתונים שאנחנו ביש דין אספנו. באותה תקופה (ינואר 2016 עד אפריל 2023) יש דין תיעד 1,104 אירועי אלימות מתנחלים שכוללים תקיפה, הכאה, ירי, יידוי אבנים, איומים, וכן הצתה, גניבה, פגיעה בגידולים חקלאיים, והשחתת רכוש מסוגים שונים (לא כולל אירועים בירושלים המזרחית). בכל אחד מהם פגשנו את נפגעי העבירה, גבינו את עדויותיהם על מה שאירע להם, וסייענו בהגשת תלונות במשטרה. למרבה הצער, כפי שציין ליבסקינד, רבים מאוד מהפלסטינים ששוחחנו איתם (66% בשנת 2024) ויתרו על הגשת תלונה – רובם המכריע בשל חוסר אמון ברשויות אכיפת החוק.

לפי  ליבסקינד, רגבים קיבלו מהמשטרה נתונים המתייחסים ל-537 תיקים שנפתחו בין 2014 ל-2024. נתון שאפילו לא מכסה את המידע שהמשטרה עצמה מסרה ליש דין לגבי 2024-2023 בלבד, שלפיו בשנים אלה נפתחו במחוז ש"י 589 תיקי פשיעה לאומנית שבהם קורבן העבירה פלסטיני, וגם לא את נתוני הצבא לפיהם ב-2023-2024 התרחשו 1,725 אירועי פשיעה לאומנית. אפילו הערכה שמרנית, שלוקחת בחשבון אך ורק מקרים שבהם הוגשה תלונה למשטרה ושקורבן העבירה הוא פלסטיני, רחוקה מאוד מהעולמות שליבסקינד ורגבים נמצאים בהם.

משסיים למחוק ולקבוע באופן מניפולטיבי שקיימת אכיפת יתר כלפי מתנחלים אלימים, ליבסקינד עובר לתקוף את יש דין וארגונים אחרים שלטענתו אחראים ל"אגדות העם", ל"סיפור מומצא" ולבניית נרטיב של אלימות מתנחלים. למה לטענתו אנחנו עושים זאת? בשל עניין עסקי והצורך לגייס כספים. במציאות המצב הפוך ממה שליבסקינד מצייר: התקציב המוגבל אינו מאפשר ליש דין לתעד ולטפל בכל אירועי האלימות שמתרחשים בפועל ובשל מחסור בתחקירני שטח ועורכי דין בכל חודש אנחנו נאלצים לסרב לטפל בחלק מהפניות.

ליבסקינד ורגבים מתאמצים להכחיש את אלימות המתנחלים כי האלימות הזו משיגה תוצאות רצויות מבחינתם. באמצעותה ישראל משתלטת על עוד ועוד קרקע ומרוקנת אזורים שלמים מנוכחות פלסטינית. מאחזים וחוות אלימים נבנים לאורכה ולרוחבה של הגדה המערבית כדי להבטיח אחיזה נצחית וסיפוח.