היום, ערב יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, משתוללת שריפת ענק בהרי ירושלים ובשפלת יהודה. הלהבות, המונעות על ידי רוחות עזות, מתפשטות במהירות ומסכנות יישובים, תשתיות וחיי אדם. כביש 1 נחסם לתנועה, תושבים מיישובים כמו נווה שלום, נחשון, מסילת ציון, בית מאיר ומשמר איילון פונו מבתיהם, ואירועי יום העצמאות בוטלו במספר ערים בשל מחסור בכוחות כיבוי זמינים.
כמי שכיהן במשך עשור כיו"ר קק"ל, אני מכיר מקרוב את האתגרים שבשמירה על יערות הארץ. בשנת 2010 בלבד התמודדה קק"ל עם כ-750 שריפות, רבות מהן כתוצאה מהצתות מכוונות. חקירות משותפות של קק"ל ושירותי הכבאות קבעו כי מדובר בפעולות זדוניות – טרור אקולוגי לכל דבר. המציתים אינם רק עבריינים; הם מחבלים הפוגעים בלב הריאה הירוקה של המדינה.
היער הישראלי הוא פרי עמל של דורות. עובדי קק"ל נטעו לאורך השנים כ-2.5 מיליון דונם עצים ברחבי הארץ. כל עץ כזה מייצג עשרות שנות השקעה, טיפוח וסבלנות. אך די בגפרור אחד, ברגע של רשלנות או בזדון, כדי לכלות את המאמץ הזה בדקות ספורות. השיקום? הוא יימשך עשרות שנים.
למרות המאמצים, קק"ל אינה יכולה להתמודד לבדה עם האיום. המדינה חייבת לקחת אחריות ולהשקיע באופן משמעותי במערכי הכיבוי וההגנה על היערות. היער אינו רק נכס סביבתי; הוא חלק בלתי נפרד מהמורשת, מהזהות ומהביטחון הלאומי שלנו.
במהלך כהונתי, יזמנו פיתוח של כבאיות ייחודיות, המסוגלות לפעול בשטחים הרריים קשים לגישה. בשריפה בכרמל, הכבאיות הללו הצילו שטחים נרחבים ואף מנעו את התפשטות האש לעבר מלון יערות הכרמל. מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, ציין לשבח את ההיערכות והתרומה של קק"ל.
אך לא די בכך. מדינת ישראל, על מוסדותיה ורשויותיה, חייבת להחמיר את הענישה כלפי מציתים, לראות בהם מחבלים לכל דבר ולפעול בהתאם. כמו כן, יש להקצות תקציבים ייעודיים לחיזוק מערכי הכיבוי, להכשיר כוח אדם מיומן ולרכוש ציוד מתקדם. השריפה הנוכחית היא קריאת השכמה. עלינו לפעול עכשיו, לפני שהאש הבאה תפרוץ. היער הוא נשמת אפה של המדינה; בואו נשמור עליו.
התרעות פיקוד העורף