הדברים מתנהלים כל פעם באותו הנוהל. זה מתחיל בזחיחות ישראלית טיפוסית: אנחנו הכי חזקים, הכי חכמים, יודעים לאלתר הכי טוב ולצאת מכל מצב. כך קרס הגשר מעל הירקון, זאת הסיבה שהילולה במירון התנהלה שנה אחרי שנה כאילו התקיימה במדינת עולם שלישי. בלי תקני בטיחות, בלי סדר, בלי ממשל.
כך קרה בעוטף עזה: התפיסה כי "החמאס מורתע", דילל כוחות על הגבול. לא לקחו ברצינות את ההתראות שהציפו תושבי העוטף, התצפתניות, החיילים ששירתו בגזרה. כך קרה לנו בכרמל. שנים של הזנחה של מערך הכיבוי. יערות וחורש שלא תוכננו להתמודד עם שריפות ושריפות צמרות (אגב זאת השריפה שמתחוללת היום בהרי ירושלים א״א).
מה שקרה לנו היום בהרי ירושלים ובמיוחד בכביש מספר 1 הוא נס משמים. אפשר להגיד בקול גדול ״נס יום העצמאות 77״. המשטרה והפיקוד הבכיר שלה היו עסוקים הבוקר בטקסים. לא היתה הערכות מוקדמת למזג האוויר הקיצוני. ניתוח רציני של תחזית מזג האוויר היה מציג את הסכנה מפני ״שריפות צמרות״ בדיוק כמו שקרה לפני 15 שנים בכרמל.
כך, היום בצהריים, תוך דקות אלפי אזרחים בכלי רכב פרטיים, במשאיות ובאוטובוסים גדושים בנוסעים נלכדו בין להבות האש שכיתרו את הכביש. כך קרה שמאות אזרחים שהגיעו לאתר ההנצחה של חיל השריון בלטרון ניצלו ברגע האחרון מפני מלכודת האש. פיקוד הבכיר של המשטרה התרשל ולא היה ערוך.
מדינת ישראל חוגגת היום 77. היא לא צעירה. אבל היא חייבת לקחת את עצמה ברצינות אי אפשר להמשיך בתרבות הסמוך, לעגל פינות ולהסתכל דרך החור של הגרוש. לא זה לא עובד כך יותר אי אפשר לבנות רק על המזל ועל כך שתמיד ברגע המכריע יגיע הגיבור שלנו שיציל אותנו.
חג שמח ישראל.
התרעות פיקוד העורף