יש בחיים עניין של פרופורציות. יש אנשים בעולם שהתמזל מזלם (או שיש להם נפט) והם ממש עשירים. "טחונים", אנחנו קוראים לזה בעברית. לבריאות. אלא שהפרופורציות של אותם אנשים להעניק מתנה בשווי של מאות מיליוני דולרים לאיש החזק בעולם, מקבילות מבחינה כלכלית, ככל הנראה, לפרופורציות של כותבת שורות אלה וקוראי שורות אלה לקנות בקיוסק ארטיק. לעצמנו או לאדם זר.
במבט ראשון אי-מנהל תקין זועק פה לשמיים. ארצות הברית אינה מדינה נזקקת, המעצמה הגדולה בעולם, רק נזכיר. ואם נניח לרגע לשווי שלה, טראמפ מתכוון להשתמש במתנה כבסמל. נשיא ארצות הברית נפרד מהאייר פורס 1, מותג שיש סרטים וספרים על שמו. מותג שעולה מעל כולם, לשמיים, מצטלם פעם אחר פעם, הנשיא מתנייד בתוכו ומכניס את עצמו, ממש פיזית, לידיים של קטאר.
קטאר. מדינה זרה, מדינה במזרח התיכון שנראה שקנתה אותו, והאימה בנוגע למה שהאמריקאים לא יודעים על מה שעוד יגיע, וגם החרדה שלנו (שאין באפשרותנו להעניק לטראמפ סמל כזה) - מטרידות.
אבל אפשר בחיים האלה גם להיות לרגע עם ראש פתוח (כך לפחות אני תופסת את החיים) ולחשוב באופן שונה. בואו ננסה לרגע לחשוב טראמפית. להיכנס אל תוך הראש שלו. בכל זאת, האיש שהצליח לטפס מעלה בעזרת שכל, אסטרטגיה והבנה של החיים כדי להגיע למקום שהוא הגיע אליו. מה מנסה לעשות פה האיש החזק בעולם?
בינתיים, טראמפ חושב באופן שונה, פועל באופן אחר ממנהיגים אחרים, ורק אנשים שחושבים בצורה שונה פורצים דרך. או בסופו של דבר מסתבכים. איך יסתיים באמת האירוע של המטוס הקטארי? המשך בטוח יבוא.
בראש של ביבי
אני מריחה שהבחירות קרבות. גם נתניהו מריח את זה. גם בכנסת שבה הסתובבתי השבוע מריחים את זה. לבחירות יש ריח. וגם למשברים יש ריח – שלום חוק הגיוס. חצי מהליכוד לא עם נתניהו בנושא חוק הגיוס, ובחדרים סגורים פשוט מתחרפנים מזה שהם צריכים לגונן על החוק, ובטח שלהצביע בעדו.
כוחות-על
גלר השיב לי בחיוך רחב והסביר שהוא בהודיה מדי בוקר, מקפיד על התעמלות פנים, חושב חיובי ועוד ועוד. אבל אז הכול שקע לי. החיוך. החיוך הרחב הזה שלו. חיוך מאוזן לאוזן. הוא לא רק בטלוויזיה, הוא פנימי. האיש מחייך כלפי חוץ, אבל עמוק, עמוק בפנים, הוא מחייך הרבה יותר. כך בהחלט בונים כוחות-על פנימיים. סופ"ש נעים.
התרעות פיקוד העורף