הגורמים למדבור ברובם מעשה ידי אדם: עיבוד יתר של אדמות, רעייה בלתי מבוקרת, כריתת יערות, שימוש בזבזני במקורות מים, לכך מצטרפים שינויי האקלים – עליית הטמפרטורות, שינוי דפוסי משקעים, ובצורות ממושכות, שמחרימים את הנזק. התוצאה היא קרקע שאינה מצליחה עוד להניב יבול, לאגור מים או לתמוך במערכת אקולוגית יציבה.
אבל הקרקע היא רק הסימפטום. מאחוריה מתרחש תהליך רחב בהרבה: קריסת מערכות חקלאיות, אובדן מקורות פרנסה, נטישת יישובים כפריים, מעבר כפוי של אוכלוסיות מהפריפריה לערים, ולחץ גובר על תשתיות ציבוריות, שוק העבודה ומערכות רווחה. בישראל, אזורי הנגב והערבה כבר נמצאים על קו השבר – עם ירידה באיכויות הקרקע ותחזיות חמורות באשר לעתיד החקלאות בדרום.
ההשלכות אינן מקומיות בלבד. מדבור הוא זרז לחוסר יציבות עולמית. הוא בעל פוטנציאל לערער שווקים שלמים: ככל שהחקלאות נפגעת, כך גוברת התלות ביבוא. נחלשת היציבות הכלכלית, ומתחזק החשש לאינפלציית מחירי המזון. באזורים שונים בעולם, כבר ניתן לראות את הקשר הישיר בין הידלדלות קרקע לבין חוסר יציבות כלכלית ופוליטית.
ועם זאת, מדבור אינו גורל. הוא תהליך הפיך. טכנולוגיות חקלאיות מתקדמות, ובראשן חדשנות בתחום טיפוח זרעים – מציעות תקווה אמיתית. פיתוח של זנים עמידים ליובש, חקלאות מדייקת, שיקום קרקעות באמצעות שורשים עמוקים, וניהול חכם של מקורות מים ומרעה – כל אלה מוכיחים שאפשר להפוך מגמה ולאפשר לאדמה להתאושש. קרקע בריאה היא פוטנציאל להפוך למאגר פחמן, לתמוך בחקלאות בת קיימא ולשפר את יציבות הכלכלה המקומית.
האתגר, אם כן, הוא לא טכנולוגי בלבד. נדרש שינוי תפיסתי מערכתי על קובעי המדיניות, הממשלות והגופים הכלכליים להבין שמדבור אינו רק משבר סביבתי, אלא קו שבר כלכלי שדורש התערבות פרו-אקטיבית בצורה של תכנון לאומי, רגולציה, השקעות ארוכות טווח וחינוך לקיימות. הקרקע לא תתחדש מעצמה, אך עם גישה אסטרטגית ופעולה מתואמת, היא יכולה לחזור ולהיות מקור לחיים, בטחון ושגשוג, להיות נכס אסטרטגי.
מה שנראה כשממה – הוא קריאה לפעולה. השאלה היא אם נדע להקשיב לה בזמן.
התרעות פיקוד העורף