למושג “משיחיות” ניתנו אין־ספור פרשנויות מאז שהוא עלה לראשונה בכתובים. הנביאים היו אלה שביקשו לנחם את שומעיהם על ידי העלאת המושג הזה כדי לעורר תקווה לנוכח תחזיות החורבן המתרגש.
כשעם ישראל גלה מארצו, למושג הזה נודעה חשיבות יתר. באמצעותו ביקשו חז”ל לחזק את רוחם של הסובלים מפגעי הגולה. בעתיד, הם טענו, יבוא הקץ לסבלם של המוני בית ישראל. יהיה מי שיחלצם מהגלות ויוליכם בחזרה לארץ אבותיהם. בנימין זאב הרצל לא היה המשיח שעליו דיברו חז”ל, אבל הוא הורה את הדרך. דוד בן־גוריון דיבר על “החזון המשיחי”, זה שבלעדיו לא הייתה מתקיימת שיבת ציון.
פתחתי בדברים אלה כדי לומר שבעיניי מגילת העצמאות מגלמת את החזון המשיחי במלוא הדרו. יש במסמך הזה כל מה שהיהודים חלמו עליו בימים של פורענות. חז”ל הבטיחו שזה יקרה – וזה קרה. במובן זה, מובילי התנועה הציונית היו ה”משיחיים” בפועל של החזון המשיחי.
בן־גוריון לא ראה עצמו “משיח”, אבל הוא טרח להזכיר לנו שהעם היהודי לא היה שורד ללא “החזון המשיחי”. ארץ ישראל הייתה תמיד משאת נפשו, והוא חזר אליה כדי לחדש בה את עצמאותו. הוא לא גירש עם אחר ממקום מושבו. ארץ ישראל נשארה שוממה מאז שהיהודים גורשו ממנה. מדינות העולם ידעו את זה – ולכן נוסחה הצהרת בלפור כפי שהיא נוסחה. כתב המנדט שנמסר לבריטניה דיבר רק על הקמת בית לאומי לעם היהודי. “העם האחר” נולד רק לאחר שהיהודים החלו בהפרחת השממה.
אכן, “יהודים משיחיים” הקימו את המדינה הנפלאה הזאת, ואם יש מי שלא רוצה בה, במדינה היהודית, בעיצובה המקורי, שעריה פתוחים לרווחה. איש לא יעצור בעד מי שמבקש לעצמו “רילוקיישן” במקומות אחרים. בארצו של העם היהודי יחיו רק מי שמאמינים בנצחיותו במקום שבו עוצבה לאומיותו לפני אלפי שנים.
מה שמוביל אותי להתייחס למועמד לתפקיד ראש השב”כ. הוא “משיחי” במובן הכי טהור של המושג. בראש המוסד החשוב הזה צריך לעמוד מי שהשקפת עולמו רואה ב”משיחיות” דרך חיים. רק מי שמאמין בחזונו המשיחי של בן־גוריון ראוי לו שיהיה ממובילי המאבק על עתידנו כאן.
הניסיון לפייס את אלה הדורשים לנשל אותנו מאדמתנו לא יצלח. “משיחיותם” של מנסחי מגילת העצמאות היא זו שצריכה להנחות אותנו – ולא דברי הכזב של נביאי השקר, אלה שמציתים את אש הפילוג בקרבנו.
התרעות פיקוד העורף