מ"נמר של נייר" למנהיג שהשמיד את הגרעין: הנקמה של נתניהו בפרשנים | גלעד כץ

תוכנית הגרעין האיראני שהושמדה היום בשעות הבוקר המוקדמות נתפסה בעיני כלל המערכות בישראל – מדינית, ביטחונית, כלכלית, אקדמית – כאיום קיומי על מדינת ישראל. למעט, גורמים שוליים והזויים, ההבנה הכללית בישראל גרסה שבמידה ולמשטר האייתולות באירן יהיה נשק גרעיני, הרי שמדינת ישראל תחיה בצל סכנה קיומית תמידית. ברצות המנהיג העליון באיראן ללחוץ על כפתור הגרעין האיראני חיינו כאן יהפכו לגיהינום עלי אדמות. כאמור, זאת הייתה ההבנה והמוסכמה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים.

אם זה המצב, הרי שברור שהפעולה הבוקר של האמריקאים להשמדת שלושת אתרי הגרעין המרכזיים באיראן היא בבחינת אירוע משנה מציאות. מסכנה קיומית להצלה לאומית. מי שלא מבין זאת חבל לבזבז עליו זמן ומאמץ כדי לשכנע אותו בנדון. משאמרנו זאת הגיע הזמן להבין את גודל ההישג של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כולנו יודעים שנתניהו היה הפוליטיקאי הראשון שעסק באיום האיראני. הוא עשה זאת כבר באמצע שנות התשעים, לפני כשלושים שנה. כל תפיסתו הביטחונית נשענה על התמודדות מול הגרעין האיראני. במהלך השנים שעברו מאז, יריביו ואף חלק משותפיו הפוליטיים צחקו, לגלגו וביזו אותו על כך שהוא מדבר בלי סוף, אך לא עושה דבר בנדון. 'הספורט הלאומי' של רבים מהעיתונאים בישראל היה לצחוק על נתניהו ולתאר אותו כנמר של נייר.

וכך שנה אחר שנה, ועשור אחר עשור. השיח הלעגני כלפי נתניהו הפך למציאות שעומדת בפני עצמה, עד כדי כך שגם יום או יומיים לפני תחילת מבצע 'עם כלביא' כל אותם עיתונאים 'יודעי הכל' המשיכו בפרשנותם נגד נתניהו וטענתם שהוא לא יעיז ולא יעשה ולא ולא ולא. וברגע אחד, העולם התהפך עליהם. נתניהו נתן את הפקודה, מבצע 'עם כלביא' יצא לדרך ולמעשה כל התפיסה המוכרת שנתניהו לא יתקוף את איראן הפכה לבדיחה בעצמה. בעוד אותם פרשנים, עיתונאים ופוליטיקאים מנסים להסביר שלמרות שנתניהו אכן מימש את מדיניותו הם בעצם לא טעו, כיוון שלפתע הם המציאו טענה חדשה ש'ישראל לא יכולה להשמיד את הגרעין האיראני לבדה'. בעקבות המצאה זו, הם אף העריכו והסבירו שארה"ב לא תיכנס למערכה ולא תשמיד את אתרי הגרעין האיראנים. היום בבוקר, התברר שגם בנושא זה הם טעו והטעו, וכך שוב התברר שצוחק מי שצוחק אחרון.

אבל איך קרה שכל כך הרבה עיתונאים, פרשנים ופוליטיקאים פספסו את האירוע המדיני-צבאי הגדול ביותר בתקופתנו? איך הם לא הבינו לאן הדברים הולכים? התשובה לשאלות אלה פשוטה: רוב מוחלט של אותם מבקרים לא מבינים דבר וחצי דבר במדיניות חוץ. הם חושבים שמדיניות חוץ היא פוליטיקה קטנה בין מנהיגים ומדינות, סוג של פוליטיקה פנימית אבל במערכת הבינלאומית. מדובר בבורות שאין לה תחתית. נתניהו לאורך שנים בנה לבנה על לבנה, אבן על אבן את מדיניותו מול איראן.

הוא היה סבלני, הוא ספג את כל העלבונות, ההצקות והבוז והמשיך בשלו, עקב בצד אגודל. וכך לאחר שלושה עשורים הוא הצליח להביא לכך שמדינת ישראל תוביל מהלך מדיני עולמי שיכלול את מעצמת העל, ארה"ב. מדובר בהישג מדיני שאין שני לו. הפעם האחרונה שמדינה קטנה גייסה את המערכת הבינלאומית למהלך משנה מציאות היה לפני 78 שנים כאשר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, החליט להכריז על הקמת המדינה, בניגוד לעצת רבים ממנהיגי עולם ואף בניגוד לחלק משותפיו כאן בישראל. כפי שבן גוריון קבע עובדות בשטח, וגרם לארה"ב ולרוב העולם הדמוקרטי לתמוך בהחלטתו, כך גם היום הצליח בנימין נתניהו ללכת בעקבותיו ולהוביל מהלך מדיני-צבאי שמנהיג העולם החופשי הצטרף אליו.

בדיוק כפי שהיו כאלה שאהבו את בן-גוריון ואחרים שתיעבו אותו, היו כאלה שהעריכו אותו וכאלה שזלזלו בו, אף אחד לא יכול לקחת מבן-גוריון את שעתו הגדולה בהכרזתו על הקמת מדינת היהודים, כך גם כלפי נתניהו. אפשר לאהוב אותו ואפשר לסלוד ממנו. אפשר להעריך אותו ואפשר לזלזל בו, אבל אף אחד לעולם לא יוכל לקחת ממנו את שעתו הגדולה והעובדה הפשוטה שהוא, כמעט לבדו, הביא להשמדת תוכנית הגרעין האיראני. והוא, כמעט לבדו משנה את פני המזרח התיכון, בתחילה עם 'הסכמי אברהם', היום עם השתמד הגרעין האיראני ומחר בתקווה שהסכמי אברהם יורחבו לעוד מדינות.

דוד בן גוריון ובנימין נתניהו הם שני ראשי הממשלה הישראלים החשובים, הבולטים והמשפיעים ביותר שקמו למדינת ישראל. אף אחד אחר לא מתקרב לתרומתם האדירה לקיומה ושגשוגה של מדינת ישראל.